על החיים ועל המוות - עם דפנה לוי
By Daphna Lewy
לוי משוחחת עם אורחות.ים על חוויות אֵבֶל אישיות, זיכרונות מאנשים אהובים ועל האופן שבו כל אלה מוצאים את דרכם אל היצירה שלהןם.
לוגו: לירון כהן
Music: Woke up This Morning by Till Paradiso
על החיים ועל המוות - עם דפנה לויMar 04, 2022
137. אפרים שמיר
מי שמכירים את אפרים שמיר, כמוני, רק כזמר ומוזיקאי מחונן, מלהקת הנח״ל וכוורת ואינספור הלהיטים שלו לבד וביחד עם אחרים, אולי יופתעו גם הם מן השיחה הזו. שוחחנו על מוות, כמובן, שהרי ככה זה בפודקאסט הזה, אבל בין השורות, לפני ואחרי סיפורים מהחיים בסיביר, בפולין ואחר כך בארץ, מתגלה גבר שהוא מצד אחד רך נורא, אוהב נורא, רגיש נורא, ומצד שני מתעקש לבחון את כל הכאבים והגעגועים והפרידות בכוח השכל. בגיל צעיר, אומר אפרים, כששלחו את הלהקה להופיע במהלך המלחמה, מול חיילים פצועים קשה ואחרים שהיו בהלם מוחלט, זה היה סוג של אטימות נעורים שאפשר לו ולחבריו להתמודד עם כל המוות שפגשו. בגיל 73, אולי בגלל ההורות ואולי רק ניסיון השנים, האטימות כבר איננה, יש במקומה רגישות גדולה, והשריון היחיד שיכול להגן עליה הוא הלימוד, ההבנה, הרציונל.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
את שם הפודקאסט קוראת הפעם מעין רוגל.
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
136. ליטל פורת
אל הורי הקבע שלה, הוריה המאמצים יוסף ואורנה פורת, הגיעה ליטל פורת בגיל תשעה חודשים, אחרי שננטשה על ידי מי שילדו אותה, ולכן – היא אומרת – כשגם אורנה ויוסף החליטו שהגיעה שעתם ללכת, היא סירבה להשלים עם זה. למען האמת, חלקים גדולים בספרה ״יום הולדת שמח אדולף היקר״ – המשחזר את סיפור חיי אמה, שנולדה כילדה גרמניה בבית שחציו קתולי וחציו פרוטסטנטי, הצטרפה לנוער ההיטלראי, התגייסה לצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה ולימים ערקה, הצטרפה למחתרת, התגיירה והפכה לאחת השחקניות המופלאות כאן בישראל – ליטל אומרת שכתבה תוך כדי שיחות עם אמהּ המתה, מתוך איזה תת מודע שהכתיב לה סיפורים שמעולם לא שמעה כשהוריה היו עדיין בחיים. ליטל, שדווקא הספיקה לכתוב מחזה עבור אמה וגם לביים אותה במחזה אחר, נתנה לספר את כותרת המשנה ״בדיונוגרפיה״, אם כי בשיחתנו התברר שדווקא החלקים המציאותיים לגמרי בחייה שלה ובחיי הוריה, נשמעים בדיוניים יותר מכל מה שיכלה להמציא.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
את שם הפודקאסט קוראת הפעם רונית כפיר.
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
135. נועה שבתאי
נועה שבתאי הייתה רק בת שמונה חודשים כשמת אביה. הסופר יעקב שבתאי היה אז נשוי ובעל משפחה אחרת, והרצון של אמה – כך אומרת נועה – לגונן עליה מפני הסיטואציה הלא פשוטה הזו גרם לכך שהאבל והכאב של אמה לא דוברו בבית. העבודה על הסרט ״אבא שלי, יעקב שבתאי״ הולידה בה געגועים שלא היו שם קודם, תחושה מתסכלת של כמעטיות – הם כמעט הכירו, הם כמעט היו משפחה, כמעט היה לה אבא. את השיחות עם אמא שלה היא עדיין מנהלת בעיקר עם מצלמה ומיקרופון , לא רק בגלל שאלה מאפשרים מרחק אלא בעיקר משום שהיא רוצה לתעד, לשמר, כמה שרק אפשר, כמו בילדות, כך היא אומרת, שבה ההבנה שגם אימא לא תחיה לנצח גרמה לה לרצות להקפיא אותה או לשמר אותה בנפטלין.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
את שם הפודקאסט קורא הפעם יורם מלצר.
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
134. תלמה אליגון
תלמה אליגון חגגה השבוע יום הולדת שמונים. רשימת השירים שכתבה והלחינה ארוכה מכדי למנות בפודקאסט אחד, אבל השיר הראשון שכתבה, בגיל שמונה עשרה, אחרי שאביה מת בזרועותיה ממש, הוא כנראה המפורסם שבהם. זה השיר שנפתח בשורה ״לאבא שלי יש סולם״. אחריו הגיעו להיטים רבים מאוד ובהם אבשלום, איפה את אהובה, כן כן לא אז לא, רקפת, יונה עם עלה של זית, אין לך מה לדאוג וגשם בעיתו. תלמה, ששימשה במשך שנים מנהלת אמנותית ומפיקה בחברת תקליטים, חתומה על עשרות אלבומים הנחשבים לאוצרות מוזיקליים של התרבות העברית, על תקליטי ילדים רבים לא פחות, וגם על ליברית לשתי אופרות ותרגומי ספרים מצרפתית ומאנגלית. בשיחה שלנו קל להרגיש באנרגיה העצומה שלה, שכנראה לא התעמעמה עם השנים, והיא באה לידי ביטוי בכמה וכמה שירים שתלמה הסכימה לשיר בביצוע חי, בתנאי שדה מאולתרים.
*** את השיר ״אין לך מה לדאוג״, שקטע ממנו מובא בשיחה מבצע, במקור, עוזי פוקס המצוין כמובן. אפשר לשמוע את כולו כאן: https://www.youtube.com/watch?v=pmFpjBUhPA4
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
את שם הפודקאסט קוראת הפעם תמר מור סלע.
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
133. ניר שטראוס
הזיכרון החזק ביותר שנותר לניר שטראוס מאימא שלו הוא שהיא האמינה בו כשחקן, ״ואני חושב שאני לא ממציא את זה״, הוא אומר בשיחתנו. ניר היה רק בן שתיים עשרה כשאמו מתה מסרטן, וכשהיה בן ארבע עשרה מת גם אביו – שניהם לא הספיקו לראות אותו הופך לכוכב סדרות ילדים בטלוויזיה, לשחקן תיאטרון וקולנוע מוערך ולמשורר. על קצה המזלג אפשר למנות ברזומה של ניר את הסדרה ״גאליס״, את פינת האימפרוביזציה שלו ב״אנחנו כאן״, את הסרטים ״הדרך לאן״ ו״בלונים שחורים״ ואת ההצגות ״הזוג המוזר״ ו״כימים אחדים״. את סיפור חייו הוא סיפר בהצגת יחיד שכתב וביצע בתיאטרון צה״ל, ואז המשיך וכתב גם את ״סבא שלי רמטכ״ל״, הצגה שמבוססת על חייו של הסב שגידל אותו לאחר מות הוריו ואת ״אינטליגנט״, הצגה שדיברנו עליה בקצה השיחה שלנו, ומאז הספיקה לעלות בפסטיבל הקומדיה הישראלי. ואם הפסדתם את הפרויקט התיאטרוני-משוררי שלו ״חדרו של המשורר״, שבו ניר נפגש פנים אל פנים עם הקהל כדי לכתוב שירים בזמן אמת, תוכלו לראות אותו בסוף החודש כסרט קצר בפסטיבל ״אפוס״ .
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
את שם הפודקאסט קוראת הפעם רונית כפיר.
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
132. זמירה פורן-ציון
כשהציעו לזמירה, התלמידה המצטיינת, לעזוב את אור יהודה וללמוד בבית הספר הירושלמי היוקרתי בויאר, אימא שלה סירבה וזמירה – היום ד״ר זמירה פורן-ציון – אומרת שהיא ניצלה מחלום ורוד. היא לא רצתה להינתק ממשפחתה, וגם לא יכלה להרשות את זה לעצמה, משום שאחרי מות אביה, שעוד לא מלאו לו ארבעים, זמירה, הבת הבכורה, הייתה אמנם רק בכיתה ז׳ אבל היא לקחה על עצמה חלק ניכר מהאחריות ההורית על אחותה ואחיה. על הקשיים פיצו אותה הספרים, היא אומרת, והיצירה. שוחחנו ממש ערב צאתו לאור של ספר שיריה החדש, שבינתיים כבר ראה אור, ודילגנו מן המעברה בחזרה לעיראק ומשם להודו, מטקסי פרידה מן המתים אל במת התיאטרון ודיברנו גם על החלומות שהיא מגשימה כיום במקום אותם נעורים אבודים.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
את שם הפודקאסט קוראת הפעם מאיה קוסובר
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
131. אסתי זקהיים
המקום ששמור לאסתי זקהיים בהיכל התהילה של שחקניות ושחקני ארצנו יהיה בוודאי צבעוני מאוד, וגם עמוס להתפקע. רשימת הסרטים, הסדרות, ההצגות והפרסים שלה ארוכה ומגוונת, ושלא במפתיע, כך גם השיחה שלנו. אסתי מכירה את המוות מקרוב מאוד: לפני שלושים שנה מת אחיה דני זקהיים, אמן המיצגים הנודע שהקשר ביניהם היה קרוב ונפלא ומקסים ומחריד – כהגדרתה; שנים ספורות לאחר מכן מת גם אביה הנערץ ואז מת גם אחיה הבכור, רוני. אסתי, שמעולם לא נרתעה מלשוחח על מוות, להפך, בלשון המעטה, סיפרה לי עליהם סיפורים רבים, צבעוניים ומסחררים. במילים אחרות: זוהי שיחה שמתחילה בדרמה קטנה, עוברת בדרמות גדולות ומסתיימת באפטר פרטי.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
את שם הפודקאסט קורא הפעם אורן נאמן
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
130. אדיבה גפן
אדיבה גפן אומרת שחשוב לה לזכור את המתים שלה בהומור ואהבה. כך יצא שהשבעה על מות אביה, משה, הייתה גם הזדמנות להדק מאוד את הקשר עם אמה ואחיה, ומדי יום לחכות שכבר ילכו המנחמים כדי שאפשר יהיה לצחוק ביחד, וגם השבעה על מות אמה, יונה, הייתה מקום להעלות בו סיפורי משפחה מצחיקים ומנחמים מאוד. אדיבה, הסופרת והמחזאית, התפרסמה בעיקר בזכות ספרי המתח רבי המכר שכתבה, אבל התחלנו את השיחה דווקא בספר ״הצגה יומית״, שמשחזר את שנות הילדות שלה בחיפה, ובין היתר מרחפת בו האמירה כי בכל בית היה אז אובדן, אלא שאיש לא העלה על דעתו לדבר עליו.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
את שם הפודקאסט קוראת הפעם תמר מור סלע
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
129. אחינועם ניני
כשאחינועם ניני הייתה בכיתה ה׳, אבא שלה, שנהג לעניין אותה ולעודד אותה להביע את דעתה בנושאים שונים, הראה לה מאמר על המתת חסד, מאמר שהוליד עבודת מחקר אז בבית הספר. יכול להיות שאז נולדו היחס השליו, הכמעט סטואי של אחינועם למוות והיכולת שלה ללוות אנשים – קרובים ורחוקים – אל מותם. סבתא רחל שלה הייתה כנראה הראשונה שנפרדה מן העולם הזה בגיל 97 כשאחינועם אוחזת בידה ושרה לה, אבל אחריה באו אנשים נוספים שביקשו את נוכחותה ואת קולה ברגעיהם האחרונים, ואחינועם מצדה מוצאת שהיכולת הזו לנחם אחרים היא פריבילגיה גדולה וגם מקור השראה.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
את שם הפודקאסט קוראת הפעם רונית כפיר.
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
128. דפנה ברשילון
זה קרה בהפרש של שנים רבות, אבל דפנה ברשילון איבדה גם את חברת הילדות הקרובה שלה אורלי, וגם את אחותה הגדולה סוניה. מוות אחד אירע לגמרי במפתיע, והאחר בסופה של מחלה, שאיש לא חשב שתסתיים כך. להפך, כך אומרת דפנה, הייתי בטוחה שסוניה תככב בכתבה בלאישה תחת הכותרת ״כך ניצחתי את הסרטן״. ההתמודדות בכל פעם הייתה, ועודנה, שונה לגמרי, ולו בגלל שהפרידה מאורלי נעשתה בקבוצה, ביחד עם חברי הקיבוץ העירוני שבו דפנה חיה – סוג של קומנה שאיננה היפית, כך היא הסבירה לי – ואולי בגלל זה הייתה למותהּ גם איזו הילה רומנטית. הפרידה מסוניה, היא המתרגמת סוניה ברשילון, פוגגה את ההילה הזו, אבל לא את האמונה שמתוך כאב אפשר לצמוח. בימים אלה ראה אור ספרה השני של דפנה, ״רוּסלקות״, שבמרכזו מפגש בין אחות שכולה לאב שכול ויש בו הרבה מאוד אבל, אבל גם הרבה מאוד הומור, וממנו התחלנו את שיחתנו.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
את שם הפודקאסט קוראת הפעם רונית כפיר
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
127. חיים לפיד
אחרי עשרה ספרים, מספר גדול של מאמרים ותסריטים, שנים של עיסוק בפסיכולוגיה וגם דוקטורט שאמנם לא הושלם אבל אמור היה לעסוק בדחף המוות אצל פרויד, לא מפתיע שחיים לפיד כורך את חוויות האבל האישיות בחייו עם אלה שהוא מוצא בספרות, וגם מייצר בספרות. השיחה שלנו החלה בזוגתו, עורכת הסרטים ערה לפיד, שחתומה על רשימה ארוכה מאוד של יצירות קולנועיות איכותיות, ובשיתופי הפעולה היצירתיים של חיים וערה ובנם, הבמאי נדב לפיד, בין השאר בסרט ״מילים נרדפות״ שזכה בפרס דב הזהב בפסטיבל הקולנוע של ברלין. שוחחנו גם על הוריו של חיים, ועל אמו שהונצחה בסיפור מאוד מפתיע שכתב, והאמת היא שהמשכנו לשוחח על עוד אנשים קרובים ב״מקדש המתים״ שלו – מושג שיובהר מיד בתחילת השיחה – אבל אלה נשמרו בקובץ נפרד וזמנם לעלות לרשת עוד יגיע.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
את שם הפודקאסט קוראת הפעם יעל מירון-כנעני
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
126. תמר אלאור
לתמר אלאור היו שתי אימהות. אחת בבית, ואחת מעבר לכביש. אימא יונה ודודה צביה, שהיו חברות נפש, ידעו ליזום ביחד יוזמות מהפכניות ששינו להן ולמשפחותיהן את החיים ובסופו של דבר גם הזדקנו ביחד, הרחיבו עוברה את העולם. העובדה שהאחת הייתה אשכנזייה והאחרת תימנייה טענה את הילדוּת של תמר בקסם, ויכול להיות שאפילו הביאה אותה לבחור, שנים מאוחר יותר, באנתרופולוגיה כמקצוע. ומאחר שהיא אנתרופולוגית, לא יכולנו שלא לדבר על הטקסים ששימשו אותה כשליוותה את שתי אימהותיה, וגם את אמו של בעלה, אל מותן, ועל התפילות שהיא נוהגת לשאת אליהן ואל קבוצה שלמה של אנשים שהיו יקרים לה ומתו ונבחרו על ידה להיכלל בקבוצת ה-ancestors , האבות והאימהות הקדמונים, שהיא לא קבוצה סגורה אגב, אלא פרויקט פתוח.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
את שם הפודקאסט קוראת הפעם רונית כפיר
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
125. רועי חן
רשימת המתים שרועי חן הביא איתו לשיחה כוללת חברים מהילדות, אנשי תיאטרון, בני משפחה וגם, כמובן, מהספרות. אלה וגם אלה לא באמת הלכו לשום מקום, כך הוא אומר בשיחתנו, הם ממשיכים לחיות איתי. רועי – מחזאי הבית של תיאטרון גשר שרשימת המחזות שכתב, עיבד ותרגם כוללת יצירות נפלאות כמו הדיבוק, סונטת קרויצר, כל האמת על מינכהאוזן והרצל אמר; הסופר שהרומן ״רעש גדול״ זיכה אותו בשנה שעברה בפרס עגנון; והמתרגם שיצר לאחרונה גרסה חדשה של פו הדוב – לא לימד אותי את הסוד, כלומר איך לראות בכל אובדן את האפשרות לקום לתחייה, אבל הוא נשאר נאמן להבטחה שעמה פתח את השיחה שלנו: את כל הסיפורים שסיפר, שחלקם נוגעים גם בהתאבדות ואפילו בניסיון התאבדות שלו, מסופרים בחיוך מקרב ומנחם.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
את שם הפודקאסט קוראת הפעם תמר מור-סלע.
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
124. דפנה טלמון
סיפור הפרידה של האמנית, הצלמת דפנה טלמון, מכלבתה נינה הוא סיפור מפתיע. לא רק בגלל המלאכית שהופיעה בדרכן ממש בדרך למרפאה הווטרינרית, אלא משום שמה שנדמה היה כמו רגע של סוף התגלה כהתחלה של חיים אחרים לחלוטין, שבמהלכם דפנה עזבה את ביתה, חילקה את כל חפציה כמתנות לאחרים – במסגרת מיצג אמנותי – ובמשך שנים היא נדדה בארץ ובעולם בין בתים של אחרים.
השיחה שלנו התקיימה מזמן, והפרסום שלה התעכב מכל מיני סיבות טכניות. לכן אין בה הדים להתרחשויות הנוכחיות, אבל יש בה, תשמחו לשמוע, סוף טוב שמקורו באהבה גדולה.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
את שם הפודקאסט קוראת מאיה קוסובר
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
123. יהושע סובול
הרבה מאוד שנים חלפו עד שיהושע סובל יכול היה לתרגם לבמה את אחת הסצנות הקשות בחייו – את הלילה שבו רדף בפרדסים אחריו אביו, שהיה בעיצומו של התקף דיכאון נוסף, כדי למנוע ממנו להתאבד ולהחזיר אותו הביתה. המחזה ״קולות בלילה״ נולד אז, אבל בעצם בכל הכתיבה שלו – בעשרות המחזות שלו שהוצגו כאן ובעולם, וגם ברומנים שכתב – מרחף אותו כאב של ילד שמבין שאיש אינו מגן עליו, ושאביו – שהיה בימים רגילים חזק, מלא חיים, סיפר בדיחות ואפילו כתב שירה – חלש ממנו. שוחחנו גם על המחזה החדש שבכתיבתו הוא שקוע כעת, מחזה שבמרכזו צעיר ישראלי שנחטף לעזה, שגם הוא נובע מן ההרגשה שאין בעולם כוח מוסרי או אנושי שחולש על הדברים.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
את שם הפודקאסט קוראת הפעם תמר מור-סלע
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
122. שירה גפן
כשאביה של שירה גפן מת, במפתיע, לפני תשעה חודשים בסך הכול, היה לה חשוב להתאבל ״כמו שצריך״, כך היא אומרת. לא לדלג, לצלול אל תוך האבל ולהרגיש הכול, עד שהאבל ששטף את כולנו בשבעה באוקטובר דחק הצידה את החוויה הפרטית שלה. בכתיבה שלה, שירה נגעה לא אחת במוות, בין השאר בספר הילדים העדין והמיוחד ״חוט הזהבה״, שמוקדש לאחת משלוש הסבתות שהשפיעו מאוד על חייה. דיברנו עליהן, על הסבתות אביבה, זהבה וגאולה, שמתו אבל הן לגמרי איתה, כל הזמן, וכמובן על אביה, יהונתן גפן, שאחת המתנות הגדולות שנתן לה בילדותה הייתה מחברת, ואת הציווי, תכתבי.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
את שם הפודקאסט קוראת הפעם מאיה קוסובר
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
121. לאה איני
יותר מעשרים וחמש שנים לפני מות בעלה, עירד, כתבה לאה איני רומן על אישה צעירה שבעלה נהרג והיא, שמסרבת להניח למוות להפריד ביניהם, עוברת לגור לצדו בבית הקברות. כשהמוות הזה הגיע בסופו של דבר, מטעם החיים ולא מטעם הספרות, כפי שהיא אומרת, לאה שקעה בכתיבת ״הילד של לגיון הזרים״, כדי להפוך אותו, את עירד, לאמנות, ללוש את הפצע ולעשות אותו לדבר יפה. קווי הדמיון בינה לבין עירד היו רבים ועמוקים, מה שאפשר את מה שלאה מתארת כזוגיות סוערת שמבוססת על נאמנות עמוקה והפך אותם לקרש הצלה זה של זה, ברית של אנשים שחשו יתומים עוד כשהוריהם היו בחיים.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
את שם הפודקאסט קורא הפעם אורן נאמן.
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
120. ליאב מזרחי
אמו של ליאב מזרחי מתה, במפתיע, כשהוא היה בכיתה ז׳. מלבד האבל והגעגועים, עטפה אותו בושה שבמהלך השנים חלחלה, באופן לגמרי לא מודע, גם לאמנות שלו, עד שהחליט לגעת ישירות במה שכואב לו, וגם הזמין את הציבור להשתתף – בתערוכה שהולידה קיר ציבורי של מודעות אבל, חלקן מקושטות בעצים ופרפרים ופרחים. ליאב – האמן עטור הפרסים, האוצר והמורה - אומר שהאמנות היא שהצילה אותו וממשיכה להציל אותו מדי יום וזה גם אחד המסרים העיקריים שהוא מנסה למסור לתלמידיו.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
את שם הפודקאסט קוראת הפעם רונית כפיר.
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
119. חיה לוי
איך דברים שנשמרים כסוד במשפחה משפיעים עליך עוד לפני שנולדת? ואיך זה שיש מי שמצליחים לשאת את האבל שלהם על אנשים אהובים, ואחרים שמתפרקים כשהוא מגיע? אלה חלק מהשאלות שהמשוררת חיה לוי העלתה בשיחה שלנו, שנשזרו בה סיפורי ילדות והורות, התמודדות נפש ושירה, כמובן, כי לגמרי במקרה כשנפגשנו סוף סוף, ראה אור ספר שיריה החדש של חיה ויכולנו למצוא בתוכו חלק מהתשובות.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
את שם הפודקאסט קוראת הפעם תמר מור סלע
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
118. ניבי אלרואי
כשהזמנתי את ניבי אלרואי לשיחה, אחרי מותה של חברה האהובה האמנית הנפלאה מאיה אטון, ידעתי שיהיו דברים שיפתיעו אותי – כי ניבי היא כזו גם כאמנית וגם כמורה, כזו שקושרת קשרים בין דברים שנדמים לאחרים רחוקים מאוד – אבל לא ידעתי עד כמה. נפגשנו לפני כמעט חצי שנה, ודיברנו על האבל שניבי מגדירה כעבודה בתהליך, הצורך לחזור ולמצוא את עצמה בנפרד ממי שבמשך למעלה מעשור הייתה שותפה לכל פרט בחייה ויצירתה. אל תוך השיחה שלנו הסתננו, כמו דרך איזה פתח סודי, גם עורבים וחתול ורוח הרפאים של נזירה אחת ותוכים שלא חתכתי בעריכה למרות מחאותיה של ניבי.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
את שם הפודקאסט קוראת הפעם רונית כפיר.
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
117. גואל פינטו
המתנה הגדולה שגואל פינטו קיבל מאמו, מוניק, הייתה העידוד להיות מי שהוא. הוא אומר שהיא הייתה רימון עסיסי, אישה שאולי בעצם היו צריכים להיות לה חיים אחרים ושממנה קיבלו הוא וששת ילדיה האחרים את הכישרונות שלהם – ובכל זאת גואל – העיתונאי, איש הרדיו והסופר – כועס שהלכה, כל כך כועס, כי כפי ששנינו הסכמנו בשיחה הזו, לאימא שהחיבוק איתה מעלה תחושה כאילו שני חלקים של פאזל מתחברים במדויק, אסור היה למות.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
את שם הפודקאסט קורא הפעם יורם מלצר
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
116. ענת לב-אדלר
מוות הוא לא סעיף בחוזה שבין חברות טובות, הן הרי אמורות לחיות לנצח בקשר שביניהן, להיות שם, לשקף, לתמוך, לעודד, לנזוף. את הדברים האלה אמרה לי העיתונאית והסופרת ענת לב-אדלר, שחברת הנפש שלה פנינה מתה לפני קצת יותר משנה, ומאז ענת לא מפסיקה לחפש סימנים ומסרים ממנה, בעולם שבחוץ אבל גם, ואולי בעיקר בתוכה. בעקבות מותה של פנינה, שהייתה מבוגרת ממנה בעשור, ענת החלה לראיין את חכמות השבט, נשים בנות שבעים ומעלה שחולקות איתה את ניסיון החיים שלהן, את כל מה שהיא כבר לא יכולה לשאול את חברתה שהייתה עבורה גם מנטורית לחיים.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
את שם הפודקאסט קוראת הפעם תמר מור-סלע
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
פרק בונוס/רטרו - מירב רוט
זהו פרק בונוס, שהוא למעשה פרק רטרו, משום שהשיחה שלי עם מירב רוט הייתה אחת הראשונות בפודקאסט הזה, ואני מעלה אותה כעת שוב אחרי שהקשבתי לה שוב במהלך תיקונים טכניים שביצעתי לסאונד שלה, שלא היה מן המופלאים – ועכשיו, בגרסתה הנקייה, נדמה לי שחבל לא להאזין לה שוב.
מירב היא פסיכולוגית ופסיכואנליטיקאית, ומאז שבעה באוקטובר היא פוגשת ללא הפסקה אנשים שחווים אבל נורא – אבל כבר אז, הרבה לפני שדמיינו איך יראו הימים האלה, היו לה דברים חכמים לומר על תחושות אשמה ועל דרכים להימנע מהיתקעות באבל.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
את שם הפודקאסט קוראת הפעם רונית כפיר
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
115. ראובן (רובי) נמדר
לא פשוט לתפוס את ראובן (רובי) נמדר לשיחה פנים אל פנים. הוא מגיע ארצה, מניו יורק, לעתים קרובות, אבל אז כולם רוצים לדבר איתו, וזה לגמרי לא מפתיע, משום שרובי, הסופר – שספרו ״הבית אשר נחרב״ זיכה אותו בפרס ספיר; המתרגם – שהביא אל העברית מבחר מן השירה הפרסית הקלאסית; ומי שבין השאר כתב ליברטו לאופרה, המבוסס כולו על טקסטים תלמודיים – הוא מספר סיפורים מצוין גם בעל פה.
שיחתנו התקיימה באוגוסט, קצת אחרי שראה אור ספרו החדש ״דגים גדולים״, המוגדר כקובץ של סיפורים עבריים אמריקאיים, ודיברנו בה על הוריו, על מסורות מפתיעות של קהילת אנוסי משהד, שממנה הגיעה משפחתו וגם על הקשר בין הגירה למוות וללידה מחדש. והבטחנו לשוחח עוד, בקרוב, ואני מזכירה את ההבטחה הזו כאן כדי שלא תישכח.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
את שם הפודקאסט קוראת הפעם תמי שם-טוב
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
114. שירה סתיו
קצת אחרי גיל 18, שירה סתיו עזבה את ביתה, את משפחתה, את הקהילה השומרונית שבה גדלה, ובחרה לעצמה חיים אחרים לגמרי. את שם המשפחה החדש שלה, סתיו, נתנה לה גלית רוזן, חברתה הטובה. הן גדלו ביחד, הן דילגו ביחד על ימי לימודים כדי לטייל בנמל יפו, הן המציאו ביחד מילים שהיו סוג של התנסות ראשונית במשוררות. חמש שנים לאחר מכן, בדרכה לחזרה בלהקת מחול, גלית נהרגה בפיגוע בקו חמש, ליד כיכר דיזנגוף. כמעט שלושים שנה חלפו מאז, ושירה, המשוררת והמתרגמת שהיא גם מרצה בכירה לספרות באוניברסיטת בן גוריון, אומרת שגלית עדיין מלווה אותה, לגמרי איתה, ולא רק בחלומות.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
את שם הפודקאסט קורא הפעם יורם מלצר.
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
113. יוסי סוכרי
את הרומן השישי שלו, ״לראות את הים״, הקדיש יוסי סוכרי לאמו, ״לאמי האהובה שמתה בזרועתיי״, כפי שהוא כתב. היא אינה מוזכרת בספר, אבל כל הדמויות האחרות שם מתמודדות עם מותן ההולך ומתקרב, ולמרבה הפלא, ככל שמעמיקים בקריאה מתברר שהעיסוק בנושא מזוויות רבות ושונות כל כך יש בו סוג של נחמה, או לפחות השלמה. נפגשתי עם יוסי לשיחה בימים אחרים, שבהם אפשר היה לדבר על הים ועל איטליה למשל, ושוחחנו על אמא שלו, ונדה, שכונתה ״אליזבת טיילור של הסהרה״ ובטחה בו שיעשה מעשים גדולים, ועל סבתו, אמיליה, שכדי להבין את עוצמת השפעתה על חייו חייבים לקרוא גם את הספר שכתב עליה ושקטע ממנו הוא קורא, כמובן, במהלך השיחה.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
את שם הפודקאסט קוראת הפעם שירלי נחמה פרקש
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
112. רות קלדרון
את המשיכה הראשונה שלה אל ״היהדות שמתחת לישראליות״, כהגדרתה, גילתה רות קלדרון בגיל 12 בימי מלחמת יום הכיפורים. בהמשך, כשהייתה חיילת צעירה, ואימא שלה, הג׳ינג׳ית, החזקה, המעשית, חלתה ומתה, רות חיפשה עוגן, ומצאה אותו בחיבור לחוכמה שנצברה במהלך דורות רבים ולאפשרות להיות – כמו שהיא הגדירה בצורה יפה כל כך כשדיברנו על משפחה, אימהות, סבים וילדים – חלק מאקורד ולא צליל בודד.
חשוב לציין כמובן שהשיחה שלי עם רות, שבין שלל תאריה היא דוקטור לתלמוד שאינה מפסיקה ללמוד, מייסדת ״עלמא״ הבית לתרבות עברית וחברת כנסת לשעבר, התקיימה לפני המלחמה הנוכחית ומאז הפכה, כמובן, לרלוונטית עוד יותר.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
את שם הפודקאסט קורא הפעם חן מלול.
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
111. יולי כהן
בשנת 1978 יולי כהן נפצעה בפיגוע ירי בלונדון. היורה, איש החזית העממית לשחרור פלסטין, ירה עליה – אז דיילת באל על – ועל אנשי הצוות האחרים בדרכם למלון. חבריה נפצעו גם הם, אחת מהן נהרגה, ויולי החלימה ומיד חזרה לטוס ״כי גדלתי בספרטה״, היא מסבירה, ״ובספרטה כשנופלים מהסוס קמים וחוזרים לרכוב״. עשרים ושלוש שנה לאחר מכן היא חזרה ללונדון כדי לפגוש את האיש שניסה להרוג אותה ועשתה את הסרט ״המחבל שלי״, שבמידה רבה שחרר אותה מהטראומה והתווה לה דרך של פיוס במקום אלימות. יולי, שיצרה מאז סדרה של סרטים העוסקים במורכבות הקשה של החיים בארץ, נפגשה איתי לשיחה ממש עכשיו, כשהכאב והזעם שמסביב כמעט שאינם מאפשרים לשמוע קולות כמו שלה. שוחחנו גם על כך, אבל התחלנו בילדות שלה, בשכונת צהלה, ובחבר האהוב שלה גורי שרון שנהרג בגיל 11 בלבד מפליטת כדור.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
את שם הפודקאסט קוראת הפעם יעל מירון כנעני
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
110. עפרי אילני
עפרי אילני גדל בבית קטן בערבה, בלי שום קשר לסדרה האמריקנית, ובבית הזה גדלו איתו ועם אחיו גם שועלים ושפנים, צבאים וטווסים וגם נמרה אחת. אבא שלו, גיורא אילני, היה זואולוג שנודע בכינוי ״איש הנמרים״, והוא גם שנתן לנמרי מדבר יהודה שמות בלתי נשכחים כמו שלומציון, אמרפל, הורדוס או חומבבה. אלא שהחיים הללו הסתיימו כשעפרי היה בן 16 ואביו עבר אירוע מוחי קשה. דיברנו על הדעיכה של אביו, שהתרחשה במקביל להכחדת הנמרים והיעלמותם של מיני חיות בר נוספים, ועל האפשרויות שעפרי עצמו, כהיסטוריון, מסאי ועיתונאי צופה לנו כאן, על פני כדור הארץ.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
את שם הפודקאסט מכריזה הפעם אילנה זפרן
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
109. תמר פייקס
בפתח הספר ״תרגילים בפרידה״ כותבת תמר פייקס שכשאמא שלה, ארנונה, נטתה למות זה היה, בקונטקס המשפחתי המיוחד שלהן, נס. הזדמנות נדירה למוות בעתו, צפוי וידוע מראש. זה משום שאביה של תמר נהרג במלחמת ששת הימים רק שבועות ספורים לפני שהיא נולדה, ובשנים שלאחר מכן מתו גם שני אחיה ואחותה. היא נותרה לבדה עם אמה, והכתיבה הייתה במידה רבה הזדמנות להיערך, להיפרד לשם שינוי פרידה מסודרת וגם להיות נושאת כלים, לשאת עליה חלק מהסבל שאימא שלה נשאה בחייה. היא גם קנתה מצלמת וידיאו והחלה לצלם, ואימא שלה, הקשוחה, שיתפה פתאום פעולה. ״הרגשתי שאני עומדת בפני חצייה של נהר״, כותבת תמר בספרה, ״רציתי לאסוף כמה שיותר סימני דרך מהגדה שאליה לא אוכל לשוב״.
השיחה שלנו התקיימה בסטודיו לקרמיקה של תמר, בירושלים, שגם בו – אחרי הספר שכתבה, אחרי הסרט, אחרי טקס יום הזיכרון האלטרנטיבי שיזמה ובו היא ואחרים עומדים על הראש כשנשמעת הצפירה – תמר עובדת על תערוכה שמנסה לעשות סדר בסיפור המשפחתי.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
את שם הפודקאסט קורא הפעם אורן נאמן.
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
108. גלעד מלצר
גלעד מלצר היה כמעט בן 18 כשנולד אחיו הקטן, מתן, שלימים התגלה כמוזיקאי מחונן, כנר וירטואוז שמגיל צעיר זכה בפרסים והופיע כסולן עם תזמורות בעולם. מתן - הכנר מתן גבעול - התאבד כשהיה בן 28, שעות ספורות לפני קונצרט חגיגי שעמד להשתתף בו. גלעד, שהוא מבקר אמנות, אוצר, במאי, תסריטאי ומרצה, מגדיר את המחלה שדחפה את אחיו לשים קץ לחייו כמחלה אוטו-אימונית של הנפש. הוא לא מחפש אשמים, גם את הכת שאליה הצטרף מתן הוא אינו מאשים – משום שבעיניו טבעי היה שכאמן רגיש במיוחד, אחיו יעסוק בחיפוש מתמיד ולא יירתע מלגעת במקומות הכואבים ביותר, אולי כמו שהוא עצמו חיפש בילדותו ומצא, לזמן מה, את החזרה בתשובה.
הקטע המוזיקלי הקצר שמשובץ לקראת סוף שיחתנו לקוח מביצוע של שלישיית תל אביב – שבה ניגן מתן (בכינור) עם אחיו עירא גבעול (בצ׳לו) ועם יונתן ענר (בפסנתר) – לטריו מאת מנדלסון. ואגב, השיחה שלי עם גלעד מלצר התקיימה לפני חודשים מספר, ולגמרי במקרה נפלה על יום הולדתו של מתן.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
את שם הפודקאסט קוראת הפעם רונית כפיר.
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
107. שירלי נחמה פרקש
כששירלי נחמה פרקש ואני נפגשנו לשיחה בביתה ברמת גן, לא היה לנו כמובן מושג שהעולם עומד להתהפך, ושממש מעבר לפינה מחכים ימים נוראים כאלה. התלבטתי מאוד אם להעלות את השיחה הזו כעת, ובכלל, אם להעלות פרקים בפודקאסט הזה שנוגע באופן ישיר כל כך במוות ובאבל, והחלטתי שכן, לא רק בזכות אותן מאזינות שכתבו לי כמה הוא חסר להן, אלא משום שיש בשיחות הללו – וזה בולט כל כך בשיחה עם שירלי – המון חיים, ובאופן מפתיע אלה חיים שנובעים במידה לא קטנה דווקא מהכאב.
שירלי-נחמה, אחרי שנים של עבודה כעיתונאית בטלוויזיה ובעיתונות הכתובה, היא היום כתבת Ynet. היא חזרה בשיחה שלנו לילדותה כמי שאומצה על ידי משפחה חרדית בבני ברק וגדלה בה, לדבריה, כמו קרמבו – שחורה מבחוץ, לבנה מבפנים – חווה על בשרה גזענות רבה אבל גם תמיכה אדירה מאימא שבעצמה לא רצתה לחיות את החיים האלה, וגידלה אותה כילדה מורדת.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
את שם הפודקאסט קוראת הפעם מיכל רון.
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
106. אהרון גבע
ביום שבו אבא שלו מת לו בידיים, ממש בידיים, אהרון גבע היה רק בן שש עשרה, והבטיח לעצמו שהוא לעולם לא ייתפס שוב לא מוכן. ״מאז״, הוא מסביר לי, ״אני חי בניילונית, אני מרקר מהלך, תשעים אחוזים מהחיים שלי מוקדשים לניסיונות לשלוט בכל מה שהוא בלתי נשלט״.
שמונה עשרה שנה לאחר מכן, אהרון הוא במאי ותסריטאי ועורך שעושה המון דברים, וכולם מצחיקים – מהתוכניות של גיא פינס ורועי בר נתן וגיא זוהר ועד לסדרה המצוינת ״חאנשי״ והסרט המצוין ״ברכה״ שביים ביחד עם שותפתו ליצירה מיקי טריאסט. וממרחק הזמן הזה, הוא גם מבין שיתכן שדמות הנבל הנורא שהצמיד לאביו, הצייר והקומיקסאי דודו גבע, הייתה במידה רבה המצאה שלו, ושכן, מותר לו להתגעגע אליו.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
את שם הפודקאסט קוראת הפעם רונית כפיר.
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
105. רוני ניניו
בתוך גוף העבודות העשיר מאוד של המחזאי והבמאי רוני ניניו בולטות שתי יצירות אישיות במיוחד. האחת, ״דרמה קטנה״, הצגת יחיד שביצעה שירילי דשא וזכתה בפרס הראשון בפסטיבל תיאטרונטו, והשנייה ״היו לילות״, סרט קולנוע שזיכה את דאנה איבגי בפרס השחקנית הטובה בפסטיבל חיפה.
הסרט וגם ההצגה עוסקים בדרמות המטלטלות בחייהם ובמותם של הוריו – אמו, אשת הרדיו, המתרגמת והמחזאית חנה בן-ארי, ואביו, השחקן והבמאי אברהם ניניו. רוני – שבין השאר היה גם שותף יוצר בסדרות ״עבודה ערבית״, ״לתפוס את השמים״, ״כבודו״ ו״מרחק נגיעה״ – אומר שהעיסוק החוזר הזה בחומרים מן הבית אינו מפתיע, משום שההתרחשויות שעליהם הוא מספר עיצבו במידה רבה את האיש שהוא היום.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
את ההכרזה על שם הפודקאסט קוראת הפעם אלמה דישי.
שני קטעי התיאטרון הקצרצרים המשולבים בשיחה הם מתוך ״דרמה קטנה״, הצגת יחיד שכתב רוני ניניו, בביצועה של שירילי דשא – זוכת הפרס הראשון בפסטיבל תיאטרונטו 1993. קטע הקריאה בביצועה של חנה בן-ארי לקוח מארכיון קול ישראל, מן התוכנית ״אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה״, המוקדשת לשיריו של הירשקה גליק (בתרגום בנימין טנא).
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
104. נורית שרת
נורית שרת היא צלמת ואמנית וידאו וכעת גם מעצבת אופנה. איך היא הגיעה למרכז בודהיסטי מבודד בהרים בשוויץ שם אפשר לשמוע את השלג צונח מהעצים? ולמה היא עמדה שם במטבח ובישלה לנזירות חומוס? זה, והבלוג שבו היא ניהלה במשך שנה שלמה יומן אבל עדין וכן וכואב, היו חלק מתהליך ההחלמה שלה, אחרי שבעלה, גרי, מת מסרטן – גרי, שיום אחד דפק בדלת, ובלי שהכירו קודם הם התחבקו והבינו מיד שזו תחילתה של אהבה מופלאה.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
את ההכרזה על שם הפודקאסט קורא הפעם עידו אנג׳ל בוהדנה.
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
103. אביבית משמרי
אחיה של אביבית משמרי, כך היא כתבה עליו פעם, היה מטבעו פעיל ונמרץ ואופטימי. יכול להיות שהיה פותח עסק וכנראה נישא בגיל צעיר ומקים בית ארוך שנים עם מישהי שיש לה שתי רגליים על הקרקע, לא מגונדרת מדי כי פומפוזיות הצחיקה אותו תמיד. אלא שבגיל צעיר הגיע ההתקף הראשון שהיה קו שבר ולא הייתה ממנו דרך חזרה. אביבית, שהיא סופרת ומו״לית ועורכת, איבדה את אמה ושנים בודדות לאחר מכן גם את אחיה, וזמן קצר מאוד אחרי שיחתנו גם את אביה. הגעגוע, כך היא כתבה במקום אחר, הוא איבר שמתפתח ולבסוף מתפקד גם כשלא מכווננים אותו – כמו יד שלישית או אוזן שלא נשלמה.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
את ההכרזה על שם הפודקאסט קורא הפעם שי כנעני.
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
102. אריאל הירשפלד
בחצר ביתו הירושלמי של אריאל הירשפלד ישנו גן יוצא דופן – כי מתברר שמלבד היותו חוקר ספרות ומבקר וסופר, פרופסור אריאל הירשפלד הוא גם גנן מחונן. הגן הזה מכונה ״גן בתיה״, על שם רעייתו המנוחה הסופרת בתיה גור. דיברנו עליה, ועל האבל המתמשך על מותה שלדברי אריאל היה ״מין יצור, כמו איזה אל יווני״, שפתאום אמר לו: ״הייתי איתך עד עכשיו, ועכשיו אני יכול ללכת״.
דיברנו גם על מותה של רונית מטלון, שאף היא הייתה בת זוגו של אריאל, ועל האבל שלתוכו נולד, שנים אחרי מות אחיו הבכור, אבל גם על האהבה, שהיא מבחינתו הפלא הגדול, הדרמטי, שמציל אותנו מן הבדידות הקולוסלית.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
את ההכרזה על שם הפודקאסט קוראת הפעם שהם סמיט.
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
101. שֶז
לפני כשנה וחצי ראיתי את שז עוז על הבמה בקאמרי, בהשקה של אנתולוגיית השירה הלסבית ״את כל הרצון״. היה ברור שהכריזמה והכישרון שלה לא קהו אפילו במיליגרם בשנים שחלפו מאז החלה ליצור, מאז הופעותיה במועדונים בשנות השמונים והתשעים – ומאז ״ריקוד המשוגעת״, ספר שיריה הראשון ו״הרחק מהיעדרו״, הרומן שקרן ידעיה הפכה לסרט קולנוע. נפגשתי עם שז, שהשם הזמני, ראשי התיבות שאימצה כשמה, כבר מזמן אינו זמני – בימים שבהם היא יוצרת בבהילות, עוד ספר, עוד מופע, עוד אלבום, לפני שייגמר הזמן. לא שוחחנו על טראומות שעליהן שז כבר דיברה וכתבה בהרחבה רבה, אבל כן דיברנו על אנשים קרובים שמתו ועל בעלי חיים ועל הפרידה הלא פשוטה בכלל מאלוהים.
הקריינית המכריזה על שם הפודקאסט הפעם היא רונה גרשון תלמי.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
100. Maira Kalman - מיירה קלמן
ברוכות וברוכים הבאים לפרק המאה של ״על החיים ועל המוות״, ולרגל חגיגיות העניין שוחחתי עם אורחת מיוחדת מאוד – מיירה קלמן.
קשה לדבר על מיירה קלמן בלי להשתמש במילים שנשמעות מוגזמות: קסם, פלא, הלב מתרחב, העולם נעשה לרגע מקום יותר סימפטי. אבל זאת אמת לאמיתה. מיירה קלמן היא אמנית. ציירת, מאיירת, סופרת ומעצבת – ואחת המשובחות והמעולות בכל התחומים הללו. השערים הרבים שציירה לניו יורקר הם בלתי נשכחים וכך גם ספרי הילדים והממוארים שלה - והתערוכות והסרטים שהיא יוצרת ביחד עם בנה, אלכס. ואגב, בפרטי הפודקאסט כאן למטה, הנחתי קישור לאתר שלה שבו אפשר לראות הכול.
שוחחנו, בזום, בין מנהטן ליפו, על אמא שלה, שרה ברמן, ועל ארון הבגדים של שרה שלאחר מותה הגיע להיות מוצג במטרופוליטן בניו יורק ואולי ינדוד גם לירושלים, על בעלה טיבור ועל סיפורי המשפחה שנשמעים יותר כמו אגדות – כי יש בהם בין השאר סיפור על זקן ארוך שהציל ילדה קטנה מטביעה, ונפילה ממרפסת ובקבוקי חלב שאולי היו בהם חומרי נפץ ויהלומים ואפילו חטיפה. השיחה שלנו התקיימה ובאנגלית, אף שמיירה נולדה בתל אביב ומבינה עברית, אבל חיה בעיר שהיא מכנה העיר הטובה בעולם מאז גיל ארבע.
את כל היצירות של מיירה קלמן אפשר למצוא באתר שלה.
את ההקדמה לפתיח קריין הפעם אורן נאמן.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
99. תהל רן
את תהל רן פגשתי לראשונה לפני יותר מעשרים שנה, כשראיינתי אותה למוסף ״הארץ״ לרגל צאת ספר שיריה ״בשמלתי״. המפגש ההוא היה מבחינתי בלתי נשכח, כי תהל כתבה, וממשיכה לכתוב על חייה בחוכמה וחמלה יוצאות דופן, שהיא טוענת שהצטברו בה במהלך השנים, אבל בעצם קל לראות שהיו בה ממש מרגע שהחלה ליצור. בשנים שחלפו מאז תהל כתבה מחזות ושירה ופרוזה – ממש לאחרונה ראה אור הרומן שלה ״בית עוגות הדבש״. קדם לו הרומן האוטוביוגרפי ״בשם אחותי״ – ובשנה שעברה ראה אור גם הסרט שיצרה עם הבמאית הדר מורג ״ציפורה ורחל לא מתות״. בספר ובסרט תהל מתעדת, מפרקת ובוחנת את החיים שלה ושל ציפי, אחותה אהובתה שהלכה לעולמה. השיחה שלנו על ציפי התנהלה באותו חום ובאותה חמלה שזכרתי מהשיחה ההיא עם תהל, באותה עוצמה של רגש. וכן, ישבנו מול חלון גדול ופתוח שבזכותו זכינו שמדי פעם יצטרפו לשיחה שלנו גם ציפורים.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
את שם הפודקאסט בפתיח קוראת תמר מור-סלע
98. תאמר נפאר
כשנפגשתי לשיחה עם תאמר נפאר, לפני זמן קצר מאוד, מספר הנרצחים בחברה הפלסטינית עוד לא חצה את ה-140, ולפי הנתונים מהבוקר, מדובר כבר ב-146. תאמר, המוזיקאי שעושה ראפ והיפ הופ והטקסטים שלו כל כך חכמים וחשופים, שהתפרסם גם כחלק מלהקת ״דם״ וגם כסולן, ושחקן, נולד בלוד ומגדל שם היום את שני בניו. המשימה שלו כאבא, כך הוא אמר לי, מחייבת הליכה זהירה על הקו שבין לבנות לילדים שלו שריון, כדי להבטיח שיחזרו הביתה בשלום, לבין הרצון שהם, וגם הוא, לא יאבדו את הפחד, את הרגישות. דיברנו על סמי ובובה ואנואר, שהם רק אחדים מהקרובים לו שנרצחו, על האיסור המוחלט לבכות כי הבכי מזמין צרות, ועל הרצון ליצור לא רק מכעס אלא גם מנחת, ושמחה ואפילו מאהבה.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
97. כרמל ווייסמן (פרק בונוס אמצע שבוע)
איך למות בעידן הדיגיטלי? זו שאלה מוזרה, אלא אם משוחחים על כך עם כרמל ווייסמן. ד״ר כרמל ווייסמן היא חוקרת תרבות דיגיטלית באוניברסיטת תל אביב וגם הפודקאסטרית שהביאה לנו את ״המצב הפוסט אנושי״ ואת ״דינוזאוריות רשת״. הפרק המיוחד הזה לא הוקדש לסיפורים אישיים, אבל יש בו המון דברים מעניינים ומטרידים ומשעשעים ומבהילים או איך שלא תבחרו להתייחס לטכנולוגיה. דיברנו על ההבדל בין הגוף שלנו לבין גוף המידע שלנו, זה שנשאר אחרי מותנו, על האפשרות להישאר בקשר וירטואלי עם מי שכבר מתו, על פרטיות ועל זכויות שיש או אין לישויות דיגיטליות ועל המציאות העתידית, שתהיה שונה מאוד מזו שמוכרת לנו כיום, ולדברי כרמל, היא תגיע הרבה יותר מהר מכפי שנדמה לנו.
* התקלה הקלה שבגללה בסוף הפרק היו מספר מילים משובשות תוקנה. עמכןם הסליחה.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
96. אסף רומנו
על המצבה של זוגתו כרמיאל בחר הצייר אסף רומנו לכתוב ״ובחרת בחיים״. הבחירה בחיים הייתה בעצם שלו, של ילדיו, בחירה לדבר ולשתף, לא להסתיר, כדרך להתמודד המטען, כפי שאסף אומר, שאינו מרפה, הידיעה שמשהו מהותי משתנה בנו כשאנחנו חווים מוות אינטימי. אסף כתב על מותה של כרמיאל בספר ״פעימה וקו״, ספר המורכב משיחות שלו, הצייר, עם חברו הקרוב פיטר גילבי, שהוא רופא, על יצירות אמנות הקשורות לעולם הרפואה. ההתבוננות באמנות אפשרה לשניהם לשוחח על מגוון נושאי חיים ובאופן טבעי גם על מוות. בשיחה שלנו אסף אמר בין השאר שכאמן הוא שואל את עצמו כל הזמן עד כמה הוא אותנטי, ואני חושבת שהבחינה העצמית הזו הובילה אותו לתובנות מעניינות מאוד.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
Logo: Liron Cohen Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
95. ריקי כהן
בילדותה, כשהבית שבו גדלה ריקי כהן התפורר – אחרי שאימא שלה חלתה במחלת נפש והיא ואחותה נשלחו לפנימיות – היא מצאה בית חלופי בספרים. הקריאה הייתה בשבילה מקום לדמיין בו אפשרויות אחרות של חיים ואפילו כוחות על. ריקי, שגדלה להיות עיתונאית ומשוררת ודעתנית בולטת מאוד ברשתות חברתיות ועכשיו גם סופרת – שוחחה איתי על חיים שלמים של בריחה מזיכרונותיה, עד לרגע שבו שינתה כיוון, וצללה לתוכם, קראה ביומנים של אמה שהתגלו רק אחרי מותה, וכתבה את הממואר היפהפה והחכם והעדין ״על השעות השבורות״.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
94. מיה לנדסמן
את מסיבת יום הולדתה השמונה עשרה מיה לנדסמן זוכרת כאירוע משמח במיוחד, ויום ההולדת החמישים של אימא שלה, שחל ימים ספורים לאחר מכן צריך היה להיות מין המשך טבעי לחגיגה. אלא שאביה, מרסלו, מת בעיצומה של המסיבה, הלב שלו, אומרת מיה, התפוצץ כמו קונפטי. מיה – שאם לא התאהבתם בה בתיאטרון ב״מתאבל ללא קץ״, ״כטוב בעיניכם״, ״קן הקוקייה״, ״מלאכים באמריקה״ או ״פיטר פן״ – שם היא, אגב, משחקת את וונדי – זה בטח קרה לכם בטלוויזיה, ב״המפקדת״, ״ילדות סכסכניות״ או ״שעת אפס״ – לא הספיקה לחלוק עם אבא שלה את ההצלחה האמנותית שלה, אבל היא בטוחה שחלק מהאנרגיות שהיו לו נכנסו בה. ואגב אנרגיה, בקצה השיחה מיה קוראת קטע מטקסט שכתבה על אביה, ואני ערבבתי לתוכו חלק מטקסט אחר שהיא מבצעת על הבמה ב״ניים דרופ״, המופע שהפך לקאלט ולאחרונה נדד מהפרינג׳ אל הקאמרי בהצלחה גדולה.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
93. ארנה קזין
כמעט שלושים שנה חלפו עד שארנה קזין העזה לגעת, לכתוב וכעת גם לדבר על חברתה מיכל ניב ועל הפעם ההיא שבה מיכל ניסתה להתאבד אבל ארנה הפריעה לה או קלקלה לה, כהגדרתה. מיכל, הצליחה בסופו של דבר לסיים את חייה, שש שנים אחרי אותו מאורע, בשיא הצלחתה כשדרנית מוערכת ונערצת. וארנה לא דיברה על זה, ״כי הרגשתי שזה לא הסיפור שלי״, היא אומרת. אבל במסה ״הכנות לאבל״, מתוך ספרה ״איך להיות ושאלות אחרות״, שראה אור לפני כשנתיים, היא כותבת – ושם עדיין ברמזים בלבד – על יחסיהן, על מערכת יחסים עם אישה מסעירה, מצחיקה, מעוררת השראה, שהיו בה צדדים אפלים, סקסיים וחכמים, שאהבה יין וודקה ופירות ים וטקילה קווארבו ובתוך כל תאוות החיים הזו הקשר איתה היה מלווה בציפייה בלתי פוסקת לאבל. ארנה, העיתונאית לשעבר, המסאית, הסופרת והמתרגמת, דיברה איתי על כל אלה וגם על אבא שלה, בריאן, שהפרידה ממנו הייתה אחרת לגמרי, איטית, ועל האפשרות להתנחם בכתיבה.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
92. שהרה בלאו
כששהרה בלאו נדרשה לתאר את המשפחה שלה היא כתבה: ״אנחנו שישה בלאוים קטנים שמשייטים לבדם בעולם, כמו לוויינים שניתקו מחללית האם״. מן השישייה הזו נגרע לפני עשרים ושבע שנים אחיה נועם, שהיה ונותר קטן וחמוד – כפי שהיא מקפידה לציין מדי שנה, ביום השנה. שהרה, הסופרת, המחזאית ומגישת הטלוויזיה, דיברה איתי על השתיקה שמלווה את משפחתה, על הגעגועים לאחיה, על החוויות המיסטיות שלה ועל כל הדברים שהיא עדיין לא מרגישה בשלה לכתוב.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
91. רוני סומק
כשרוני סומק היה קטן הוא ישב מדי יום שעות ליד הרדיו והאזין למדור לחיפוש קרובים. הדוד שלו, יוסף, שהגיע ארצה מעיראק לפני יתר בני המשפחה, נעלם. ההיעלמות הזו ליוותה, ועדיין מלווה את המשפחה, אבל בדרך, במהלך הניסיונות לחקור ולברר מה עלה בגורלו של יוסף, קרו דברים מוזרים ומפתיעים. הרזומה של רוני – שהוא כנראה המשורר הישראלי המוּכר ביותר היום ובוודאי היחיד שמוצג בכנסים בינלאומיים כנציג משוררי עיראק – כולל 14 ספרי שירה שתורגמו לשפות רבות, ספרי ילדים, שיתופי פעולה עם מוזיקאים, תערוכות אמנות ופרסים רבים. בין כל אלה היו גם שלושה שירים שכתב על דודו הנעדר, והוא קורא אותם כאן, במהלך השיחה שלנו.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
90. רונה גרשון תלמי
בכל השנים שחלפו מאז מותו של אביה, אין יום שבו רונה גרשון תלמי אינה חושבת עליו. זה נשמע דרמטי, וגם טבעי כל כך, וצובט לב וגם מרחיב לב. ולמרות כל זה – השיחה שלנו עסקה בעיקר בהחלטה להיפרד, להמשיך הלאה, לא לקיים דיאלוגים בלתי פוסקים עם מי שהיה, והיה חשוב מאוד בחייה, אבל כבר איננו כאן. רונה היא אשת רדיו ותיקה, שערכה והגישה תוכניות אוכל וספרות ותרבות ועדיין עורכת ומגישה את אחת התוכניות היפהפיות של התאגיד הלוא היא ״המעבדה״ (שבקרוב תתווסף לה מהדורה לילדים), ומאחר שהיא מראיינת נהדרת יצא שבשיחתנו מצאתי את עצמי לא אחת בתפקיד זו שעונה על שאלות, כמעט בלי שהרגשתי.
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso
89. גליה עוז, דרור בורשטיין, מעין רוגל, סמירה סרייה
גליה עוז, דרור בורשטיין, מעין רוגל וסמירה סרייה (על פי סדר אלפביתי של שמותיהם הפרטיים) היו האורחים שלי בהקלטה החיה הראשונה של הפודקאסט, שהתקיימה בחנות הספרים ״רידינג״ לפני כחודש (ב-15 במאי, ליתר דיוק, ויש לתאריך הזה חשיבות רבה, כפי שתבינו בסיומה של ההקלטה).
היוזמה לערב הזו הייתה של רעות בן יעקב במסגרת לימודיה לתואר שני במכללת ספיר, והיא גם הייתה אחראית על הצילום וההקלטה. נעניתי להצעה בשמחה, אבל הצעתי שלא ננסה לשחזר את הפורמט הרגיל של הפודקאסט – השיחה האישית, הממושכת, האינטימית עם מרואיינת או מרואיין יחידים, משום שהשיחות בנוכחות קהל נוטות לתפוס כיוונים אחרים לגמרי. זאת התוצאה, והיא הייתה עבורי מעניינת במיוחד.
דיברנו גם על הספרים: ״דבר שמתחפש לאהבה״ (מאת גליה עוז), ״היינו יכולות ליסוע״, ״זאבה״ ו״גם קופים נופלים מעצים״ (מאת מעין רוגל) ו״אחות שמש״ (מאת דרור בורשטיין).
עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).
Logo: Liron Cohen
Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso