החיים, היקום וכל השאר.

בעשור האחרון כבש תרגול הבוננות את האקדמיה בסערה. מה שעד לא מזמן נחשב היה לפרקטיקה סמי-דתית, נחלתם של נזירים, היפים וידוענים משועממים, הפך בשנים האחרונות למושא מחקר לוהט ומבטיח בפקולטות למדעי המוח, ההתנהגות והרפואה.   

מהיכן נובע העניין הפתאומי בתרגול העתיק, מה אנחנו באמת יודעים על השפעתיו על הגוף-נפש שלנו והאם ניתן ו\או צריך לנתק אותו מהקוסמולוגיה הבודהיסטית לאורה התפתח, כפי שרבים מכהני המיינדפולנס המערבי היו רוצים? 

כדי לענות על השאלות הללו נפגשנו עם מרק ברקוביץ' - מורה למיינדפולנס, מתרגל ויפאסנה ותיק, בוגר תואר שני למדעי המוח ומנחה NLP. נדבר על הדומה והשונה שבין תרגול מיינדפולנס ולבין מדיטציה בודהיסטית, איך שניהן משפיעות על המוח שלנו וכיצד הן עוזרות לנו להבין את עצמינו ואת המציאות באופן טוב יותר. האזנה נעימה.

הדעה הרווחת היא שאנחנו חיים בתקופה הכי מקוטבת מבחינה אידיאולוגית אי פעם. לא נותרה בשיח הציבורי חלקה טובה אחת שעליה אין מחלוקות פוליטיות נפיצות שעלולות להגיע לנקודת רתיחה קריטית בכל רגע נתון - או כך לפחות נדמה. האם זהו באמת המצב או שאנחנו שבויים במערך תמריצים משולל רסן שמתגמל דוברים ואנשי ציבור לייצר אי הסכמה מלאכותית ושמעביר כל דיון מעשי לפסים של זהות ומחנאות פוליטית? כדי לענות על השאלה הזאת בחרנו להתמקד הפעם בדיון המתוקשר בין ג'ורדן פיטרסון ולבין סלאבוי ז'יז'ק, שני מובילי דעה חוצבי להבות שכביכול לא היו יכולים להיות שונים יותר זה מזה. האם הם באמת רואים את העולם באופן שונה לחלוטין, או שמא הם הפכו להיות שבויים של הרטוריקה של עצמם ושל ציפיות הקהל?

מה טבעו של המנגנון המופלא, המפחיד ומעורר ההשתאות שמנהל את חיינו ?כפרטים וכחברה ושמכפיף למרותו אומות ושועי עולם
ביכולתם של שווקים להצמיח דשא במדבר, אך גם להפוך יערות עד למדמנות פוסט-אפוקליפטיות. האם מדובר במנגנון היעיל ביותר להקצאת משאבים או בכוח טבע עיוור שמחזיק בחברה האנושית כבבת ערובה?
ספוילר - זה מורכב. הצטרפו אלינו לעוד פרק של החיים, היקום וכל השאר ותגלו עד כמה

חיפשתי את אלוהים ולא מצאתי דבר מלבד את עצמי, כתב המשורר רומי במאה ה-13. הרבה חילונים בני זמננו יסכימו איתו ויניחו כי בבורותו ברא האדם את אלוהיו בצלמו. אבל אותו רומי המשיך וכתב "וכשחיפשתי את עצמי לא מצאתי דבר מלבד את אלוהים". כאן רומי מאבד את הקהל המודרני שיתקשה לרוב לרדת לסוף דעתו. כדי להבין למה התכוון המשורר עלינו לחזור למקורות הראשוניים של הדתות, לחוויה המיסטית ולמגע הישיר עם הטבע שמהם הן התפתחו. איך החוויות האלה התנקזו במרוצת הזמן לכדי שלל הדתות שאנחנו מכירים כיום? והאם הן חוסומות או מקדמות את מי שמבקש להבין את עצמו, את העולם ואת החוויה האנושית? הצטרפו אלינו ותשמעו מה שיש לנו להגיד בנושא בפרק נוסף של החיים, היקום וכל השאר.

מושגים כמו "בריאת מציאות", "זימון מהיקום", ואפילו "הגשמה עצמית", הפכו בעשורים האחרונים לבון-טון של שיח שנתפס אצל רבים כרוחני.
מה יש לטקסטים המכוננים של עולם הרוח, כדוגמת הבגוואד גיטה, הקאנון הפאלי ולדאו דה צ'ינג להגיד על עולם המונחים הזה? האם הוא אכן משרת מסלול של  התפתחות רוחנית וחקר האמת, או דווקא את האגומאינה הפתולוגית ממנה אותן המסורות מנסות לשחרר אותנו