הדברים שכן עשיתי

זיוה רוזנשטיין היא שמש. וכמו שהשמש לא הפסיקה לזרוח בגלל הקורונה, כך גם זיוה לא. 

להיפך. את האור והחום שהיא מפיצה לעולם בתהליכי החלמה וריפוי שבהם היא מלווה נשים ואנשים, היא המשיכה להפיץ ללא הפסקה. 

בשיחה עם זיוה היא מספרת על הגישה שלה להתמודד עם משברים בחיים בכלל ועם משבר כמו קורונה בפרט, ומציעה לנו לזכור שקורונה היא בסך הכל עוד מצב חדש, עוד שינוי שקורה לי שלא בחרתי בו ושלא בשליטתי.  

אחד הדברים הראשונים שכדאי לעשות כשהחיים שלנו משתנים ככה פתאום, הוא להוציא כל היבט דרמטי מאותו שינוי. 

במקום זה, כדאי לבוא אליו מתוך סקרנות, מתוך הזדמנות חדשה של למידה, מתוך להגיד: נורא מעניין איך החיים שלי יראו עכשיו 

כשנכנס לתוכם משהו חדש שאני לא מכירה. 

אין כמעט יועצת או יועצת עסקי שלא יגידו לכם להתכונן גם לאיומים שהעסק עלול להיחשף להם. 

אבל אין מצב שמישהו מהם חשב על מגפה עולמית והתכונן אליה. 

קורונה עבור מוטי אלוני - מנטור לאנשי עסקים שלכל שאלה תמיד יש לו תשובה - הייתה מכה קשה. מהירה וכואבת. 

הכל קרה ביום אחד. כל שעה הגיע עוד מייל שמבטל פגישה או הרצאה. כמו מגדל קלפים הכל קרס בפתאומיות. הלם.  

למחרת בבוקר הוא כבר התחיל להתמודד ולעשות. לעשות מה? ולמה? תוכלו לשמוע בפרק השישי של ההסכת (הפודקאסט) "הדברים שכן עשיתי"

"אני באה מעולם שהבסיס של העבודה שלי הוא המגע ולא היה נראה לי אפשרי לטפל באנשים בלי לפגוש אותם, לראות אותם, לחוש אותם, להסתכל בעיניים וכל הקירבה הזאת הייתה חלק מהטיפול, חלק מכלי האבחון שלי וחלק מאופן הטיפול". ככה הרגישה אורית גלעד לפני קורונה. והאמת, שכך היא הרגישה גם כשקורונה כבר הייתה כאן. היא הרי מטפלת זוגית, מלווה אנשים בתהליכי העצמה וגם רפלקסולוגית; איך אפשר לעשות את כל זה מרחוק? עם כל הכבוד לזום שכולם מדברים עליו, לטפל? בזום? אבל... מה החלופה? לסגור את העסק? אז אורית מצאה את הדרך להמשיך ולעשות ולטפל ולעזור לאנשים. איך ומה זה דרש ממנה? תוכלו לשמוע בפרק החמישי של "הדברים שכן עשיתי"

"תקשיב, אני אוהב אותך. תעצור הכול, אתה צריך לדבר רק על הקורונה. אף אחד לא מעניין אותו כלום חוץ מקורונה." 

במילים האלה פתח חבר טוב של צביקה ראובן שיחה טלפונית ביניהם שהייתה בבוקר 1 במרס. 

אלה היו הימים שלפני מסכות, ולפני בידוד, ולפני קניונים סגורים ולפני הסגר הראשון. 

כבר באותו השבוע צביקה, נטורופת מוסמך, פרסם מאמר בנושא, יצר פוסטים למשך שבועיים ברצף. 

ובמקביל, מיום ליום, העבודה התחילה להיעלם. גם זה, בגלל קורונה. 

זה לא היה קל, אבל צביקה ראובן מצא את הדרך להמשיך לרפא ולעזור, ועל הדברים שהוא כן עשה למרות קורונה הוא סיפר לי בפרק הזה. 

מה שחשבתי ומה שתכננתי כשהבנתי שהקורונה בדרך לכאן, זה באמת לנצל את הקצת זמן שבו העולם יעצור ללמידה ולקריאה. אמרתי לעצמי שסוף סוף אני אגיע לכל הדברים שקשה להספיק לעשות ביום יום. מיותר לציין שבפועל זה ממש לא קרה, כי הבית שאב ממני לא מאה אחוז מהאנרגיות אלא מאתיים אחוז מהאנרגיות.

כך סיפרה לי יעל בגדדי, מדריכת הורים ובעצמה אמא לשלוש בנות. בשלב הבא היא חיפשה ומצאה המון דברים שהיא יכולה לעשות למען הורים אחרים דווקא בתקופת הקורונה ובמיוחד מהמקום של אשת מקצוע. על כל הדברים שהיא כן עשתה, יעל בגדדי סיפרה לי בפרק השלישי של הפודקאסט "הדברים שכן עשיתי".

כמה היינו עסוקים לפני קורונה! כמה פעילים ויצירתיים. כמה תוכניות היו לנו וימים מלאים ביומן. ככה בדיוק היה גם אצל שלומי פוסטלניק. לפני שלוש שנים וחצי הוא הקים את העסק שלו שנקרא Unique והוא באמת עסק מיוחד, אבל כמו הרבה מאוד עסקים בקורונה, המגפה בלמה את העשייה הזאת. אפילו שעברו כבר כמה חודשים מאז ששוחחתי עם שלומי, זה עדיין קשה וכואב לשמוע אותו מספר איך זה הרגיש כשהקרקע נשמטת מתחת לרגליים ויש מעט מאוד שאפשר לעשות. אבל, לא הכל היה שחור. בתוך כל הקושי שלומי הצליח להיות יצירתי. לחשוב מחדש וליצור.

על פניו, קורונה לא הייתה אמורה לפגוע בעבודתם של עורכות ועורכי דין, אבל התקנות לשעת חירום פגעו בעבודת בתי הדין לענייני משפחה שלא איפשרו פתיחת תיקים חדשים אלא במקרים חריגים; דיונים נדחו וגם לקוחות חדשים הגיעו פחות בזמן הסגר והמשרד של עו"ד יהודית הוכהוייזר - כמו של עו"ד רבים אחרים - היה סגור.
בשיחה שלנו היא מספרת שעיקר הקושי שלה בתקופה הזאת הייתה העובדה שלא יכלה לתת את המענה המלא ללקוחות שלה. וגם יש לה הסבר למה לא נפתחו יותר תיקי גירושים בתקופה הזאת שהיה צפוי שתעורר קשיים רבים בתא הביתי-המשפחתי, והוא לא מעודד במיוחד.