שמונה על

המציאות שלנו אולי איננה מושלמת אבל היא היחידה שיש לנו. או לפחות כך התרגלנו לחשוב.

נופר לאור, מומחית למציאות מדומה מגיעה לרענן לנו את רוחב הפס ולגרום לנו להבין כיצד ניתן להתייחס מחדש למרחבים שאנחנו מתכננים, להיכנס לתוך מודלים ולחוות אותם מנקודת מבט שונה משלנו: להתהלך בגובה של ילד, לצעוד עם עגלה, לחוות את המציאות כאדם מבוגר בעל קשיי ראייה או אולי בכלל כגור כלבים.

מאה השנים האחרות סיפקו לנו אינספור דוגמאות לאדריכלות גרועה שנבעה מהנטייה האדריכלית להביט במודלים מנקודת מבט פיקטיבית בעננים. לראות את הבניינים שלנו ממעוף הציפור אבל ללא מחשבה על האדם הצועד ברחוב. המודלים התלת ממדיים שינו את היכולת להבין מה אנחנו מתכננים באמת ומהם מגיע הצעד הבא: לחיות, וללכת בתוך המודל עצמו כאילו היה העולם האמיתי.

אבל התכנון הוא רק ההתחלה, המציאות המדומה פותחת לנו הזדמנות לחוות את המרחב הקיים בצורה שונה, דמיינו חללים שמתוכננים בצורה דו שכבתית, שכבה פיזית ושכבה וירטואלית, משלימים זה את זה. ומתוך הרב מימדיות הזו ניתן לייצר חיבורים מסחריים חדשים, לנוע אחורה או קדימה בזמן ולהכיר את הרחוב כשנעו בו סוסים בכרכרות או כשיטוסו בו רכבים מעופפים. זוהי גם הזדמנות לחנך אותנו להבין את משמעות משבר האקלים לחוות את עליית פני הים. לראות את הרחובות שבהם אנו יושבים היום ולוגמים קפה, מוצפים במי ים ונבלעים. לא רחוק היום שכך גם נחוש מגע, ריח וטמפרטורה. נריח את מליחות ים סוף בעודו נחצה לשניים או נחוש על עורנו את הטמפרטורות של שנת 2099.

לאט לאט, מתכנני המרחב יבינו שהמציאות הפכה לכפולה. בשתי שכבות, לא רק הפיזית, אלא גם הווירטואלית, אשר יתקיימו אחת על גבי השנייה, זולגות זו לתוך זו, ומגדירות מחדש את החוויה האנושית בעיר ומערכת היחסים שלנו עם האקלים והעולם סביבנו.

המשאית שעצרה מול הטיילת בתל אביב הכילה שבעה קונטיינרים ובתוכם 130 קפסולות, ממתינים להרכבה כמו חתיכות לגו. אדר' אסף סלומון, המתכנן של מלון הקפסולות, תמיד אהב להרכיב דגמים של מטוסים בתור ילד וכעת זכה לממש את תחביבו מחדש.

הקפסולות הללו, שחוברו להן יחדיו והפכו למלון הקפסולות בתל אביב, הן נצר רעיוני למלונות הקפסולות ביפן. היפנים, שעובדים ללא הרף, מסיימים את יום העבודה המתיש במשרד ומחפשים לפרוק מתח במועדוני קריוקי. לאחר שעות של שירה ושכרות, במקום להתגלגל הבייתה בצורה מבישה, הם מתגלגלים למלון הקפסולות הקרוב, שם הם מאכסנים את עצמם בתא קטן וקופסאתי, עד לבוקר הבא, ומשם חוזר חלילה.

המלון בתל אביב, לעומת זאת, הוא חיה אחרת לחלוטין. הוא עובד בצורה אוטונומית, עם חשיבה מתקדמת על חומרים ומכונות המקבלות את פני הבאים, הוא מותאם גם לעמידות מול לקוחות מתחלפים תדיר והשפעתו המחלידה של הים וגם מותאם לדור האינסטגרם ואספני החוויות. ניתן למצוא בו אוכלסייה מגיל 9 עד 90, אנשי עסקים, תיירים, חובב לואו קוסט והרפתקנים.

 אבל מעבר למלון, זהו רעיון, שכפי שמתאר אותו אסף, נוגע בהיבטים המהותיים ביותר של המאה ה-21:

הבנייה המוכרת לנו תקועה בעבר, ומהרגע שתוכנית עוזבת את המסך ונעה אל שלבי המימוש במציאות, לא ברור איך הבניין יתחיל והיכן הוא יסתיים. כל קבלן משנה עושה כרצונו וקיר שנבנה היום, עשוי להתפרק מחר לטובת צורך אחר, זהו כאוס מאובק של חוסר יעילות, כוחות מתנגשים, בזבוז חומרים וסכנה לפועלים. להבדיל, בניית הקפסולות מבוססת על בנייה טרומית. בנייה של יחידות בפס ייצור במפעל, בשיטת סרט נע שמאפשר דיוק רב יותר וסנכרון בתנאים בטוחים וסטריליים, ובשורה התחתונה, חוסכת זמן וכסף. היחידות מגיעות לאתר ומורכבות שם כמו יחידות לגו משוכללות.

המלון מייצג גם תפיסה סביבתית שמאתגרת את הרוח הישראלית לדירות גדולות יותר ויותר. עם עלות מחירי הנדל"ן, והעלות לכל מ"ר, שיטת הקפסולות מראה לנו שניתן לתכנן אחרת, יעיל ומדויק, עם סכנה פחותה לפועלים, פסולת מועטה, ובחיבוריות וסנכרון שעשויים לשנות את פני הסביבה הבנויה.

האזנה נעימה!

הערים שלנו לא מפסיקות להתחדש, ומבנה של 3 קומות בקצה רחוב, הופך מאתר בנייה מאובק למגדל של 20 קומות. אנחנו לא מפסיקים לבנות אבל שוכחים לעיתים שעם פסולת הבנייה שגרפנו אנחנו מגלגלים החוצה שכבות שלמות של הסטוריה.

תפיסת שימור המבנים מעודדת אותנו לעצור ולא רק לשמר את המבנים הישנים אלא את הסיפור האנושי והתרבותי שמאחוריהם.

רק בתל אביב ישנם 2500 מבנים לשימור, חלקם בני 5000 שנים, חלקם משריד עותומני או מנדטורי, עיר לבנה או סגנון אקלקטי, ומאחורי כל מבנה יש סיפור.

אז איך מתמודדים מול הקונפליקט התל אביב שמצד אחד רוצה לחדש, לצופף, לפתח, לשנות ולעדכן וללכת קדימה, לעומת הרצון לשמר את הזיקה למקום ואת החיבור האנושי?

בדילמה הזו שוחה רינת שטינלאוף–מילוא, אדריכלית שימור בכירה במחלקת שימור מבנים בעיריית ת"א. רינת תספר לנו על איזה סודות גילת על אבו נבוט, שליט יפו במאה ה-19, למה יש באר ברחוב סלמה 6,  איך הזיזו את בתי הטמפלרים בשרונה עם מנוף, מתי עושים צילום רנטגן למבנה, איך משלבים טכנולוגיה מתקדמת בשימור, ומה היא הייתה עושה עם מכונת זמן.

טיפ למתמידים: הישארו עד הסוף לתוכן הבונוס על בוני הבובות ומתקני השעונים

האזנה נעימה

דמיינו את המוצר המורכב ביותר שעולה על דעתכם. עכשיו הזיזו את הדמיון שלכם הצידה כי גם אם הדמיון שלכם עשיר במיוחד, הוא לא מתקרב לרמת המורכבות של הבניין כמוצר.

פרויקט בנייה מורכב מאינספור פרמטרים ונקודות מבט, קבלני משנה, ספקים, מידע לא מחובר, משימות משתנות, לוח זמנים לא ברור שתלוי בפועלים דוברי שפות שונות, משלוחי חומרים בינלאומיים, וכולם מושפעים מהעולם סביבם, משברי מסחר בסין, מלחמה באוקראינה, עליית מחירי חומרי בנייה, אתגרים לוגיסטיים, אירועי בטחון, ומה לא?

ובתוך תהליך שכולל אלפי החלטות ו-40 אלף פעולות לביצוע, קם הקבלן לבוקר עבודה, שם כפפות ומגפיים ומקווה לנהל סיכונים בהצלחה ולסיים את היום בשלום.

לתוך הכאוס הזה נכנס דדי קדישביץ, מנהל מוצר באוטודסק, ומייצר פתרון שמצליח לזהות את הקישוריות בין כל פרמטר, ודרך החיבור בין מידע, אדם ומכונה, להפיק לוח זמנים יעיל יותר, חכם יותר, סביבתי יותר, שיוצר בהירות.

אז איך בונים מוצר שבאמת אפשר לאמץ באתר שבו דוברים עשרות שפות ועובדים עשרות בעלי מקצוע שונים, בלו"ז שכולל יציקת בטון, התקנת מערכות מורכבות, בניית קירות ושיופי רצפות, ובפשטות מצליחים לחבר בין כולם, ובענף שידוע כאלרגי לדיגיטציה?

זאת ועוד, לצד חשיפה מפתיעה לכישורים המוזיקאלים של דדי, ממתינים לכם להאזנה.

עדי כהן היא אדריכלית ונוודית דיגיטלית שהחליטה ש 9 עד 5 על אותו כיסא, באותו בניין, לא עובד עבורה במיוחד. היא נעה ממדינה למדינה והופכת למקומית בכל מקום שבו היא נמצאת.

הגמישות הזו מאפיינת גם קמפ, שהמפורסם שבהם הוא הברנינג-מן, פסטיבל הנערך מדי שנה במדבר הסלע השחור שבצפון מדינת נבדה שבארצות הברית, ומאכלס 70 אלף איש לחמישה ימים בעיר זמנית במדבר ע"י מתקנים פריקים כגון מטוס שהופך למבנה, מופע פילהרמונית באמצע המדבר, מגדל סולמות שבקצהו ספה שמשקיפה לשקיעה, זה מקום שבו יוצאים מהנורמליות ומקבלים הזדמנות להיות מי שרק תרצה או מי שתמיד היית באמת.

עדי תספר לנו איך מתכננים עיר שלמה, שחיה, נושמת, עתירת אירועים, ואז מתפרקת ומתקפלת, ולא משאירה אחריה דבר. איך מתכננים לפירוק מראש, איך יוצרים דינמיקה של אירוח, התרחשות וקסם שמשתנים בהתאם לזמן, ואיך מתכננים הפתעה והרפתקאה דווקא מתוך מגבלות של תשתיות, זמן, משאבים ואלתורי שטח.

עדי תנסח לנו עקרונות להעברת תחושת החופש, גירוי החושים והדינמיות של הקמפ לבניית משרדים, בתים ומרחבים, שנרצה לחזור אליהם שוב ושוב, לא בגלל שהם מוכרים וידועים לנו אלא בגלל שהם יודעים להשתנות עם הזמן ואולי לעודד אותנו להשתנות גם יחד איתם.

האזנה נעימה!

הנעל היא מעטפת, היא משפרת את ביצועי ההליכה שלנו ולא פחות מזה (ואפילו יותר) משפרת את התחושה שלנו. אנחנו יפים יותר, מקצועיים יותר, ובאופן כללי, יותר, כשאנחנו עם הנעליים הנכונות. מהצד שני, כשיש לנו גרגר בנעל או חוט פרום, הם עלולים לשבש את דעתנו לחלוטין.

 מעטים הפריטים שאנו כל כך מחוברים אליהן רגשית אבל מה הסיפור של הנעל? איך מעצבים אותה? ממה היא מורכבת? (ספוילר, מהכל: קרטון, מתכת, עור דבקים, מסמרים, עקב, שרוכים, קצוות השרוכים, רשימת החומרים היא ארוכה וכך גם המקומות בעולם שמהם מגיעים כל החלקים הללו בשביל שנדרוך עליהם בנוחות).

אז איך מעצבים ומרכיבים נעל שהיא לא רק יפה ונוחה אלא גם סביבתית, חברתית, תורמת. כך שכל צעד הוא באמת הצעד הנכון?

נעמי הרץ, מומחית לעיצוב נעליים, תעשה לנו סדר ותגרום לנו ללכת רגע בנעליה, בתור מקבלת ההחלטות של פיתוח הנעל. איך מה עושים עם נעליים כשהן מסיימות את המסע שלהן? איך תיראה נעל העתיד? אילו חומרים אלטרנטיבים ירכיבו אותה? האם נקטוף נעליים מהעץ? איזה ממשקים יכולים להיווצר בין הנעל לעיר שבתוכה היא דורכת?

זאת ועוד בפודקאסט שלפיננו. האזנה נעימה ותזכרו שלא לדרוך במקום.

המסע שעברה מיכל לוי ארבל, מעיתונאית אופנה לאשת סביבה התחיל כששמעה את המשפט "החולצה הזו עולה רק 99.90, אפשר להשתמש ולזרוק ולא נורא".

בכל שנה נוצרים 150 מיליארד בגדים חדשים. עוד בגד ועוד בגד ותחת מערום הבגדים צצות שאלות:

למה החולצה הזו כזו זולה? אם נזרוק אותה לאן היא תגיע? מי חובט בג'ינס בשביל שיראה משופשף? מהם תנאי העבודה של מי שמייצר כפכף ב-9.90?

 תרבות הצריכה מאלפת אותנו להתעלם מן השאלות הללו, וגם מהבגדים שנזרקים כל שנה, מוטמנים ונשרפים, כשרק לפני חצי שנה הם כיכבו בחלונות הראווה.

אבל לא הכל שחור במלתחה. מיכל תספר לנו למה העולם אולי טובע בבגדים אבל יש גם גלגלי הצלה בצורת טכנולוגיות חדשות, כלכלה מעגלית, ביגוד וירטואלי, מודלים חדשים של צריכה וייצור על פי דרישה.

האזנה נעימה.

עוד בתקופת החיים של רובנו ישראל תכיל 25 מליון איש, עם כמעט אלף אדם לקילומטר רבוע. או אם ננסח את זה בצורה יותר פשוטה, יש לנו הרבה מאוד אנשים ומעט מדי מקומות לאכלס אותם. אז איך מצליחים לתפוס פחות מקום בעולם הצפוף שלנו ועדיין להנות ממנו אפילו יותר ?

זו שאלה לא פשוטה אבל למזלנו רוני אביצור ועופר רוסמן כאן בשביל לענות עליה. עופר ורוני הקימו סטודיו לאדריכלות קומפקטית המתמחה בניצול חללים מאתגרים ומורכבים. דירות, בתים ובניינים, אבל קומפקטי.

יחד הם יגלו לנו איך מתכננים איכותי ומדויק יותר, איך מטמיעים בדירה רהיטים חכמים, שנכנסים לקיר והופכים ממיטה לשולחן סדר פסח, איך מזיזים שולחנים כבדים בהינף יד ויוצרים חללים דינמיים וארוזים, בתכנון יעיל משולב רובוטיקה, מכניקה ובעיקר אכפתיות לכל מ"ר ומ"ר.

בילי העז ואלפי האתון הפנסיונרית הפכו מהנדס למתקין פרוטזות לבע"ח. סיפור שמתחיל באהבה לחיות, מתקדם לניסויים במכונת הדפסה תלת ממדית ביתית וממשיך בבעלי חיים שזוכים ללמוד ללכת מחדש ואפילו לרוץ.

השילוב בין הנדסה לאהבת בע"ח חיים מגדיר את יותם בן דוד, שיספר לנו איך הקסם הזה נוצר, איך מהנדס לומד לדבר עם וטרינר ולחבר בין אנטומיה לחומר פלסטי, איך מקבלים פידבק מכלב, חתול ואתון ולמה אמפתיה וחמלה הם הכלי ההנדסי המשמעותי ביותר.

האזנה נעימה!

לתעשיית הבנייה לא חסרים אתגרים. עשרות הרוגות בשנה (ומאות פצועים בתאונות עבודה), מרבית הדירות החדשות בשוק מגיעות עם ליקויי בנייה, מחסור בעובדים, משך בנייה ארוך. היכן שלא תצביעו, תמצאו בעיית איכות, בטיחות או זמן. אז מה עושים?

בתוך שלל הכאבים הללו ישנה הזדמנות גדולה לחדשנות לייצר אימפקט אמיתי, שיטות בנייה חדשות, רובוטים שמחליפים פועלים, טכנולוגיות מצילות חיים, תיעוש מתקדם, ניטור ומחשוב. העתיד כבר כאן, רק צריך לדעת איך לפנות לו את המקום.

ניר ינושבסקי, סגן נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ ומנכ"ל קבוצת ינושבסקי, יעשה לנו סדר ויספר איך הופכים את כל המילים היפות הללו לבניינים טובים יותר, בטוחים יותר, מהירים יותר ועוד אצלנו בישראל החמה שרק רעבה לעוד ועוד דירות.

העיר היא מכונה ענקית עם מטרה ברורה:  להביא אלינו את המזון, להאכיל אותנו ולהיפטר מהשאריות, אבל בעודנו לועסים את ארוחת הצהריים חשוב לזכור שתעשיית המזון היא אחת התעשיות המזהמות ביותר הגובה לא רק מחיר סביבתי אלא גם חברתי.

על האתגר הזה תדבר יולי איז'ק, מומחית קולינריה, שעל הדרך תספר לנו מה אפשר ללמוד מהחמוצים של סבתא, מה המסלול שהאוכל שלנו עובר מהשדה לצלחת, למה תכנון נכון צריך להתייחס גם לגויאבות ולא רק לבני אדם, למה הקישוא המכוער הוא הטעים ביותר, מה מרוויחה מסעדה שמגדלת ירקות על הגג, ואיך איך משלבים בין שיטות שימור עתיקות לטכנולוגיות פוד טק מתקדמות.

בתור קינוח נקבל טיפים לאוכל הכי טעים, טרי וסביבתי ומסלול טיול תיאורטי לזוג אנגלים פנסיונרים שרוצים להעמיק בקולינריה הישראלית והתפריטים הכי מבטיחים ומקיימים שלה

מוזמנות ומוזמנים להתיידד עם המזון שלנו בשיחה הכי חמה ששמעתם אי פעם על שרשראות אספקה ואיך הן מתגלגלות לצלחת שלכם.

ג'יימס בראון שר " זה עולם של גברים אבל הוא יהיה שווה כלום ללא אישה" אבל הקול הנשי לא תמיד נשמע במרחב הציבורי.

יש בתל אביב מעל 3000 רחובות אבל רק 64 רחובות נקראים על שמות נשים. בחיפה מעל 95 אחוזים מהרחובות נושאים שמות של גברים ובכל הארץ רק 2.5 אחוז מהרחובות נושאים שמות נשים.

הסטטיסטיקה הזו היא סימפטום לבעיה גדולה יותר. נשים רבות נאלצות לחשוב פעמיים בטרם הן יוצאות מהבית אל תוך העיר. הן מוצאות את עצמן נמנעות מלהשתמש במרחבים ציבוריים בשעות מסוימות, מזייפות שיחות טלפון בשעות הלילה כשצעדים נשמעים ברקע, מצטיידות בגז מדמיע מוכן לשליפה, ולמעשה כמעט ולחיות בעולם מקביל שבו הן נדרשות לחשב סכנות בכל סמטה אפלה או מול מנורת רחוב שבורה.

לתוך החלל הזה נכנסת אפליקציית סייפ-אפ, רשת בטחון קהילתית טכנולוגית המאפשרת לנשים לשמור זו על זו, ובלחיצת כפתור להתחבר לקהילת שומרות, נשים אמינות הזמינות בכל מקום ובכל שעה, הבאות לעזור ולפתור את אחת הסוגיות הבוערות של זמננו: תחושת חוסר ביטחון שנשים ונערות חוות במרחב הציבורי העירוני.

נטע שרייבר גמליאל, המייסדת השותפה של המיזם תספר לנו איך הוא עובד, כיצד הטכנולוגיה יוצרת סולידריות בין נשים, איך העיר תוכל להיות באמת בטוחה יותר ועל הדרך תיתן כמה טיפים ליזמיות ואדריכליות בתחילת דרכן.

את מגדל השמש באשלים אתם רואים בדרך לאילת ואז מגרדים בראש ושואלים למה המגדל של סאורון משר הטבעות נמצא באמצע הנגב.

התשובה האמיתית היא פנטסטית לא פחות. זו תחנת כוח שמרכזת קרינת השמש, באמצעות כ-50,000 מראות, כולן מכוונות לדוד מים אחד עצום בגודלו, שמתחמם ובוהק כמו שמש כיס קטנה בטמפרטורה של 700 מעלות. או בקיצור, חם מאוד.

ניר ינושבסקי, סגן נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ ומנכ"ל קבוצת ינושבסקי יספר לנו איך מרימים דוד הקיטור במשקל 2,220 טון לראש המגדל, איך מקבעים את המנוף הגדול בעולם, איך מנהלים 1000 איש שדוברים שפות שונות ומקימים יחד פרוייקט הנדסי מורכב, מה הסודות לניהול סיכונים בענף הבנייה,  למה משתלם להיות חצוף בפרוייקט של מיליארדים ומה הסוד למערכת יחסים מוצלחת בין אדריכלים לקבלנים.

אלי צימבליסטה, מנכ"ל מעבדת החדשנות אי.אס.איי.אל יסביר לנו מה זו בכלל מעבדת חדשנות, למה דווקא חברות מזהמות מחפשות את הטכנולוגיות הסביבתיות ומהם התחומים הבוערים (תרתי משמע) היום.

השיח הסביבתי השתנה בשנים האחרונות והחברות המזהמות עברו אבולוציה, מהתגוננות מביקורת לזיהוי הזדמנות לכלכלה ירוקה יותר. לכך תורמת היכולת של סטרטאפים, החל מעולמות הקוד והבינה המלאכותית ועד לעולמות הכימיה והרובוטיקה, לבוא ולהציע חשיבה מהירה, יצירתית, פורצת דרך, שנדיר יותר למצוא בתאגיד שאוהב נהלים סדורים.

אז איך עובד הזיווג בין תאגיד איטי אך מלא בתשתיות וידע אל מול סטרטאפ שרוצה לשים את הטכ' שלו על פס היצור מהר ועכשיו? ואיך החיבור הזה עשוי להיות המפתח ייצור נקי יותר בעתיד הלא רחוק שלנו.

זאת ועד, בפודקאסט הקורס חדשנות וקיימות במרחב הבנוי, האזנה נעימה.

תעשיית המזון מן החי היא אחת המזהמות ביותר, ואחראית לכ- 20% אחוז מפליטות הגזי החממה (ויש האומרים הרבה יותר), התעשייה אחראית ל 70% מזיהומי המים והקרקעות, למגיפות (היי קורונה, שלום פרה משוגעת, שפעת העופות) ועוד.

כל זה לא משכנע יותר מדי קרניבור רעב שפשוט בא לו לאכול משהו טעים, אבל המשחק הזה טרם הסתיים. ישראל היא המקום השני בעולם בהשקעות לתחליפי חלבון (600 מיליון דולר הושקעו כאן רק בשנה האחרונה) והטכנולוגיה משנה את החוקים.

אז הפעם נארח את ד"ר סיגל יוסף (המופלאה) שתספר לנו איך נוכל לאכול טונות של בשר עוף מתרנגולת אחת ששוקלת 300 גרם ועדיין חייה ומקרקרת לה באחו? איך גילו שהדפסת איברים בעולמות הרפואה הפכה להיות הפתרון לסטייק הבא שלנו? כמה אנחנו רחוקים מרובוט שף שמדפיס לך המבורגר תוך דקות?

כל זאת, במנת פודקאסט אחת, מבושלת היטב, המורכבת מ 100% תחליפי חלבון. בתאבון.

מהפכת היצרנות הדיגיטלית יכולה לשנות מקצה לקצה את האופן שבו אנחנו צורכים מוצרים והאופן שבו הכלכלה העולמית עובדת (או מנסה לעבוד).

דמיינו סימפוניה של רובוטים שמדפיסים ומרכיבים לנו בניינים, תביטו בקטועי גפיים באינדונזיה שמדפיסים עבורם את הרגל החסרה, רופאים שמדפיסים לנו את האיברים שניזוקו ואנחנו שמדפיסים לעצמנו סנדוויץ בבית.

יחד עם האורח המיוחד שלנו, אוהד מיוחס, המייסד של רשת הפאבלב הישראלית ומנהל מוצרי חדשנות וקיימות בסטרטסיס, נבין למה כשמדפיסים מסיכת מגן צריך להבין את גודל האף, למה אנחנו משלמים כסף על להעביר אוויר מיבשה ליבשה, מה הקשר בין הדפסה תלת ממדית למיניות ואיך תיראה האנושות עוד 1,000 שנה.

לשאלות אלו, ואפילו לכמה תשובות, הצטרפו אלינו. האזנה נעימה!

הצליינית האקולוגית תמר דגן לוקחת אותנו למסע משדות התירס בספרד למקדשים בדרום קוריאה. אז מה מרוויחים כשמרגישים כל צעד תחת הרגליים וצועדים 1,500 ק"מ? למה היא אכלה בגט במשך חודש שלם? איך הצליינות היא גם תגובת נגד לעולם הסופר טכנולוגי ומצד שני היא הזדמנות לחבר בין הטכנולוגיה לעולמות הפנימיים?

ואולי החשוב מכל, לדת אין הרבה יחסי ציבור מוצלחים לאחרונה אבל האם היא יכולה לחבר ביננו, ללא קשר למה או מי שבהם אנחנו מאמינים?

תשובות לכל אלו ועוד תמצאו בשיחה עם תמר. האזנה נעימה

איך שיטוט רחובות באמצע הקורונה הוביל את אדריכל יוסי קורי להקים דירת אירבינב ירוקה באמצע חיפה, 2 דקות הליכה משוק תלפיות?

אז איך הופכים דירת אבן חרבה למבנה ירוק משוכלל למרחב גמיש שיכול להתאים את עצמו לסוגי המבקרים השונים? איך משלבים בין המסגר והנגר השכונתיים עם סריקות לייזר משוכללות? איך שפים מקומיים משתלבים עם קירות מגנטיים? מה יוצא דופן בעולם התיירות החיפאי? איפה מוצאים את החסות הטריות והבירות? איך מביאים פרפרים ודבורים למה שהיה פעם כניסת בטון גסה?

על כל שאלות אלו ועוד נענה בפודקאסט, פרט לשאלה "מה הדבר הכי טעים בסביבה?" כי הכל הכי טעים, ובמיוחד הכנאפה

השבוע נארח את ד"ר אדריכל נועם אוסטרליץ, המקים של סיד, המרכז לחדשנות מעשית בעיצוב ובנייה ואוסטרליץ אדריכלות 

ואנחנו מדברים על אחד הנושאים הכי נפיצים, הכישלונות הירוקים (שלנו, של ישראל ושל העולם)

חשבנו פעם שלמחזר זה הדבר הכי נכון סביבתית? אז חשבנו.

תכננו את הבניין שלנו בדיוק הכי קפדני אבל משום מה העמוד והקורה לא נפגשים? קורה.

רצינו לתכנן את הבניין הכי ירוק בעולם אבל במקום זה הוא הפך למראה ענקית שממקדת קרן חום שממיסה רכבי יוקרה? אופס.

כולנו טועים כל הזמן, אז איך מתמודדים מול הכישלונות שלנו? מול איזה טעות זוגות אוהבים לעשות צילומי חתונה? מהי קוביית הטעויות ואיך היא מלמדת אותנו להיות צנועים? איך יוצרים תנאים טובים לכישלון? למה צריך לתכנן מבנים שיתפקדו במינוס 10 מעלות?

בשיחה שמתחילה בצמיגים ומסתיימת בתכנון קטסטרופלי של מדינת ישראל

האזנה נעימה

ד"ר אדריכל נועם אוסטרליץ הגיע לבקר ועל הדרך נתן מבט מהיר על ההסטוריה של הבנייה הירוקה.

אז במיוחד לכבודכם, קפסולת זמן של 20 השנים האחרונות בבנייה ירוקה, מה קרה, מה קורה ואולי גם מה יקרה, ב-10 דקות.

סה"כ דיל משתלם.

ככל שאנחנו מבלים פחות בכבישים אנחנו מאושרים יותר.

הרכבים גונבים לנו זמן, כסף ואת השפיות שלנו ולמרות זאת אנחנו אוהבים אותם ומכנים אותם בשמות חיבה.

אז מה עתיד הממשק ביננו לבין הרכבים שלנו? איך משנים את האופן שבו אנחנו צורכים תחבורה? למה הכלי הכי חשוב בניהול מוצר בתעשיית הרכב זה אמפתיה? ואיך רכבי העתיד ישנו את האופן שבו המרחב הבנוי שלנו מתוכנן ומתפקד?

על כל אלו ועוד נשמע ממומחית תחבורת העתיד, הדר וינברגר

האזנה נעימה!

אז איך מתקשרים עם השכונה הכי קשוחה בעיר ע"י משחק? איך ספסל אחד, במקום הנכון, יכול להפחית ונדליזם ופשיעה? איך מתכננים מרחבים לבעלי חיים בתור הלקוחות? ומה צריך על מנת לתכנן נוף בעולם הוירטואלי?

על השאלות הללו, ועוד שאלות מגניבות רבות אחרות, תענה טלי וקסלר, מקימת ומנכ"לית משרד אדריכלות הנוף נחלת הכלל. בשיחה שמתחילה ברשימת מכולת ונגמרת עם 2 כוסות יין.

האזנה נעימה!

הכותרת האלטרנטיבית לפודקאסט הזה הוא "המתכון לשיתופי פעולה מופלאים", ולמה לא לשמור גם אותה כי בסופו של דבר כשמחברים בין כסף, טכנולוגיה ועשיית הטוב צריך דבק שמוודא שהכל עובד יחדיו.

את הדבק הזה מייצרת עומרי בורל, ובשיחה איתה, ובהנחייה משותפת עם הילה הילארי כץ, נעשה סדר לאיך בכלל מגדירים מה זה "טוב", איך יוצרים מנגנוני שיתופי פעולה שמשפיעים על מאות מליוני אנשים, מה למדנו מהההצלחות והכשלונות שלנו ואיזו חיה עומרי גידלה מתחת לבית.

האזנה נעימה!

מיכל זיסו, אדריכלית החלל, ויזמת טכנולוגית, הגיעה לבקר ועל הדרך הביאה איתה כמה שאלות:

איך יבנו במאדים? ואיך יעשו את זה יעיל? כמה זבל פיזרנו בחלל עד כה? איך מתכננים סביבת שינה בחללית? למה ישראל שלחה דובונים לחלל? באיזו שפה נדבר במאדים ומה נעשה כשיבוא לנו שם אוכל איטלקי? האם עוד 1000 שנה מי שנולד במאדים יוכל לתרבות עם מי שנולד בכדור הארץ?

ואולי הכי חשוב: 

איך נדע לא לחזור על הטעויות שעשינו בכדור הארץ?

הרבה שאלות ולחלקם אפילו יש לנו תשובות. 

האזנה נעימה, על פני כדור הארץ או בכל פלנטה אחרת שבה תבחרו להאזין

בנייה זה בלאגן, אין נתונים, אין דיוק והבזבוז הוא אינסופי. לתוך הכאוס יכולה להיכנס בינה מלאכותית, ולהפוך את הכל לכלכלי יותר, מהיר יותר, סביבתי יותר ומדוייק יותר.

הבינה המלאכותית מאפשרת לנו לתכנן צורות מורכבות שהיו מוציאות משפיות את המוח האנושי, לחסוך טונות של בטון ופלדה ולבלוע זיהום.

זה הסיפור של יונתן לזובסקי, שמכניס את הבינה לבנייה, אבל מגלה לנו שלא משנה כמה מתקדמת תהיה המכונה, שום דבר לא יחליף רעיון אנושי שיצוץ אחרי שנשפך לך הקפה על המכנסיים.

אז איך נפסיק לפחד מהמכונות ונתחיל לרקוד איתן? איזה שפה כולנו צריכים ללמוד? ואיזה גרביים גרבנו הבוקר? את התשובות לכל אלו ועוד, תמצאו בפנים

לכל דבר בעולם יש נתונים, בואו ניקח אותם ונציל אותו.

זו הגישה של עדיה טל, מלכת הדאטה, שאמרה למנכ"ל בנק הדם "אני אקים לך מערכת בהתנדבות" ומצאה את עצמה בונה מערך נתונים מציל חיים.

בשיחה עם עדיה נעשה סיבוב בין עיצוב מחדש של עולם העבודה, הממשק בין טכנולוגיה, נשים, חינוך והזדמנויות לחיים טובים יותר, נבין למה נשים הן מנכ"ליות טובות יותר ואיזה פודקאסט מקבלים כשלא מכינים שאלות מראש.

מה זה בנייה מאופסת?

כדאי שתשאלו את אדר' חן שליטא, שקפץ מלהיות מטייס בשמיים, למקים מבנים מאופסים על הקרקע.

חן יחשוף בפנינו את המתכון הסודי לבניינים מאופסים ועל הדרך יספר לנו איך כוס קפה הובילה לגן ילדים מאופס אנרגיה, מה הולך לקרות בבסיסי צה"ל, איזה מעשה גבורה עשו הסטודנטים שלו בסין ולמה הוא רץ בשבת לסגור את האור בחדרי השירותים של המבנים שלו.

על הדרך נבין איך נמנע את האפוקליפסה ומה המשימה שלנו עד 2030.

עונה שנייה של קורס החדשנות והקיימות בפקולטה לאדריכלות של מכללת ויצו יוצאת לדרך :-)

המסע של אופיר אתגר מסטודנט חסר דאגות למנכ"ל של חברת בנייה שצריך להרים שלושה בניינים ועל הדרך מחליט שהוא הופך להיות למנוע של קידום חדשנות וקיימות באתרי הבנייה.

אז איך באמת יראו אתרי הבנייה 30 שנה מהיום?

איזה טיפים צריך לשמוע סטרטאפ לפני שהוא נכנס לאתר בנייה ואיזה טיפים צריך לשמוע הקבלן שמקדם את פניו?

איך נשנה את התפיסה התכנונית בישראל?

מה עושים עם הצפות באתר?

והאם עוד כמה שנים הראשים של כולנו יאוחסנו בצנצנות מרחפות?

את כל השאלות הללו, וגם חלק מהתשובות, תוכלו למצוא כאן

במיוחד עבור מי שחושב/ת שהשרשרת הכי יפה היא שרשרת האספקה, שי ביאליק מנהלת קיימות גלובלית ואתיקה בקבוצת שטראוס יוצאת אתנו למסע בין השומשום העדין באתיופיה ועד לחומרים של עתיד המזון.

אז איך ממציאים, מייצרים, מאחסנים ומניידים את המזון שלנו בצורה סביבתית, חברתית ואתית? ואיך החשיבה הזו מחלחלת לחומוס, קפה או השוקולד שלנו? איך נבטיח מזון איכותי ואתי בעולם משתנה על בסיס יומי ומה הסודות מאחורי המוצרים החדשים שאנחנו רואים על המדף?

הכל בחיים הוא החלטה, מלקום מחר בבוקר ולשתות קפה או מים ועד האם נחליט להתנדב בבית אבות או לשדוד בנק.

אנחנו מניחים שההחלטות שלנו רציונאליות אבל האמת שכמעט כל כיוון שניקח מושפע מהמרחב שסביבנו, שמישהו עיצב ומשהו תכנן. אז איך ניתן לעצב את הסביבה כך שתגרום לאנשים להיות אחראיים יותר, סביבתיים יותר וחברתיים יותר והאם בכלל זכותנו לעשות את זה?

אם ניתן לפארק שם חיבה נלכלך אותו פחות, אם נציב את הרמזור על גבי המדרכה עצמה גם הבוהים בסמטרפונים יראו אותו, אם נשים מדבקה של זבוב בשירות הגברים יהיו פחות פספוסי פגיעה. העולם סביבנו מלא בשינויים קטנים שמניעים אותנו לפעולה.  איך אנחנו בתור מעצבי הסביבה הבנויה יכולים לקחת את סט הכלים המנטלי הזה ולשלב אותו בתכנון הפיזי שלנו?

על הנושאים הללו, ועוד חצי מליון אחרים, נדבר עם רועי בן-דור כהן מ Q Behavioral Thinking.

סיפור שמתחיל בנמלים בג'ונגל ומתקדם לאסטרטגיה הסביבתית של טמבור. כאן תקבלו את התשובות לשאלות שתמיד רציתם לשאול: מה זה בעצם צבע ירוק? מהי תסמונת הבניין החולה? (ספויילר: זה אנחנו שהופכים לחולים ולא הבניין) , מה בדיוק אנחנו נושמים ומה בעצם מכילים הצבעים שמקיפים אותנו. 

כל זאת ובתוספת כמה מילים על ההיסטוריה של הפקת הצבעים, החומר הקשיח בעולם, למה אנחנו אוהבים עיצוב סקנדינבי ועוד

כמה ניירות יש לך על השולחן? כמה כרזות ראית בדרך לעבודה? כמה אריזות זרקת השבוע? את המספרים הללו תכפילו ב 1,000, במיליון ובמיליארד.

הגרפיקה מלווה אותנו כמעט בכל מוצר, פיזי, דיגיטאלי.

 אז מה ניתן לעשות בעיצוב גראפי על מנת למזער את הנזק, ומעבר לכך, להעמיק את הערך?

שירלי רחל רוכמן לוקחת אותנו לדיון על קבלת החלטות של מעצבים, כמה דיו באמת צריך בשביל צבע שחור, האם אנחנו בכלל מאמינים לפרסומות סמויות ומה צריך לכלול מוצר על מנת שנחליט לתת לו חיים שניים.

כל זאת ועוד בפודקאסט 8-על, לסטודנטים בשנה רביעית לאדריכלות במכללת ויצו. 

האזנה נעימה ומוזמנים לספור כמה כרזות אתם רואים סביבכם בזמן ההאזנה.

כדורגל הוא הדת הבלתי מעורערת של מאות מליוני אנשים, הוא בונה קהילות, יוצר זהות ומכתיב נורמות חברתיות. קיימות מייצגת את האתגר הגדול של זמננו  - המשאבים המתדלדלים והאמון המתפורר בין בני אדם. איך לוקחים את שני העולמות השונים הללו ומחברים אותם יחדיו? טוב ששאלתם ולמזלנו שי גולוב נמצא כאן בשביל לענות עליה

איך מקדמים חדשנים ברשויות מקומיות? אנחנו מבלים עם שרה אוסלנדר, מהצוות המייסד של הזירה, תכנית ארצית פורצת דרך לחדשנות ברשויות המקומיות. בסיבוב בין כשלונות מפוארים, הצלחות מסחררות וכל העליות והמורדות בין לבין. שיחה שצוללת לתוך המתכון להזזת הגבינה ברשויות, למה דאטה זה החיים עצמם, מהם הכלים הסודיים לשיח עירוני חדש,  מהם המפתחות לצוות מנצח ואיך לא משנה כמה נברח, בסוף נגיע חזרה הבייתה.

לכל זאת ועוד, הצטרפו אלינו לפודקאסט השבועי של קורס החדשנות והקיימות של מכללת ויצו -8 על

הסולר דקתלון היא תחרות בינלאומית המוגדרת כאולימפיאדה של הבנייה הירוקה. הדס פאר תספר לנו איך הנבחרת הישראלית מצאה את עצמה בונה בסין, מה זה מבנה מאופס אנרגיה, איך אפשר להפסיק לשלם חשבונות חשמל ואיך קשור לכל הסיפור הזה עץ לימון.

קרדיט להרפתקאה הזו מגיע כמובן גם לאדריכלים ד”ר יוסי קורי וחן שליטא, לכל הסטודנטים שקדחו, יצקו ועמלו בארץ רחוקה וכל מי שעזר ותמך דרך טכנולוגיה, מטבעות ורוח מפרגנת. 

בשנים האחרונות מתחוללת מהפכה אדירה בתחום ההנדסה הגנטית שמתרחשת לרובנו מתחת לאף. היכולת לערוך את הגנטיקה שלנו, של צמחים ושל בעלי חיים כאילו היו תמונה בפוטושופ. ננסה להבין מה באמת קורה פה, מה זה קריספר ומה החיבורים שיכולים להתקיים בין הגנטיקה החדשה לבין המרחב הבנוי. 

אז איך אפשר לגרום לעצים להחליף את עמודי התאורה, לגרום לבניינים לנשום זיהום, לקצר לכולנו את האצבעות בטעות והאם נעבור לגור מתחת למים? ד"ר אשר קסטיאל יעזור לנו להבין מי נגד מה ועל הדרך יספר לנו מה בא לו לעשות עם 10 מיליארד דולר.

הפודקאסט נוצר עבור סטודנטים לאדריכלות ממכללת ויצו - שנה רביעית - בקורס לחדשנות וקיימות במרחב הבנוי, אבל פתוח לכל הסקרנים באשר הם

הטבע הוא מעבדת מחקר בת 3.8 מיליארד שנה, עם המצאות מטורפות ופתרונות יצירתיים לאתגרים המהותיים ביותר, תפיסת הביומימיקרי מאפשרת לנו ללמוד את מה שהטבע עושה אחרי מיליארדי שנה של ניסוי וטעייה ולמצוא לכך יישומים בפועל, בצורה חכמה יותר, יעילה יותר וסביבתית יותר כפי שהמוח האנושי שלנו היה מדמיין לבדו.  אז מה מלמד אותנו העכביש, איך ציפור חסכה 17% מצריכת האנרגיה של הרכבת המהירה ביפן ובכמה נקודות במהלך הפודקסאט מפריע לנו החתול לשיחה?

זאת ועוד בפרק שלפניכם/ן

מהי סימביוזה תעשייתית? מהי כלכלה מעגלית? ואיזה שימושים תוכלו למצוא לכמה טונות של נסורת עץ ופגושי מכוניות? הפרק הראשון של פודקאסט הקורס לחדשנות וקיימות במרחב הבנוי מתחיל עם הילה ליאו שפירא - וחייכם ישתנו ללא היכר