בשביל החוויה

כמעט כל מי שאי פעם היה באירוע של "בשביל החוויה", שאל אותי איך התחלתי עם זה.

עסק של אירועים לא שגרתיים, מעיד כנראה גם על התחלה לא שגרתית.

אז לכבוד יומולדת 16 של "בשביל החוויה" החלטנו לספר את סיפור הקמת העסק, והפעם מנקודת מבט שאפילו אני (שבית) עדיין לא שמעתי.

בפרק החגיגי והמרגש הזה, מתארחת מי שלפני 16 שנה חגגה בת מצווה, ובזכות המסע שעשינו לה, הקמתי את "בשביל החוויה".

אם תהיתם מה זה אומר "אירוע בלתי נשכח", תקשיבו לפרק ותבינו...

אחרי 3 חודשים מאז 7 באוקטובר ו-3 פרקים מיוחדים לשעת מלחמה, מגיע פרק שממתין מאז.

חלק ב' של הפרק על יצירתיות לעומת בינה מלאכותית.

כמה דיברנו, בדקנו, ניסינו, התלהבנו וחששנו מהבינה המלאכותית השנה עד לפני 3 חודשים.

מאז חזרנו לאדם, לרוח האדם, נזכרנו בערך העצום שלנו כא.נשים, בחובה שלנו לחשוב בעצמינו, להטיל ספק, לשאול שאלות, לחפש תשובות, יצירתיות אם אפשר.

ולהרגיש. להרגיש מכל הלב ובאמת.

אבל המסר של שבית לגבי הבינה המלאכותית, שתקף גם כמה חודשים מאז שהקלטנו את הפרק, הוא לא לפחד מהקידמה. לאפשר לה לעזור לנו בלי להתבטל בפניה ולא לוותר על הזכות ליצירתיות.

הפרק הזה הפתיע אותנו.

הוא התחיל בשאלה הפשוטה, "מה שלומך?"

המשיך אל אתגרי ההורות בזמן מלחמה, וביניהם ההתמודדות בזמן אמת עם מציאות בלתי נתפסת ב-7 באוקטובר;

והסתיים בדיון לא מתוכנן על הסיסמא "יחד ננצח", ועל השאלה מעוררת ההשראה:

איך אנחנו רוצים שיראה היום שאחרי המלחמה?

איזה עם מדהים יש לנו. מאותו היום הנורא וכבר למעלה מחודש שהוא מתנדב.

התנדבות מכל הלב כדי לעזור, לטפל, למלא כל מחסור מכל סוג שהוא.

זה מרגיש שכל אחת וכל אחד מחפשים איך הם יכולים להתנדב.

מה יש להם לתת שמישהו אחר צריך,

מה הידע שלהם שיפתור בעיה למישהו אחר,

מה האפשרות שלהם לעשות שמתאימה לצורך של מישהו אחר,

כולם מחפשים. מחפשים ומוצאים.

גם שבית מצאה ל"בשביל החוויה" את הדרך לשביל ההתנדבות.

היא מגיעה למפונות ומפונים מהדרום, בכל הגילים, ועושה איתם פעילויות שמעניקות להם אוויר והנאה וחיזוק.

האם התנדבות חשובה תמיד ובכל מחיר?

מה כדאי שנזכור כשאנחנו בכל אחד מהצדדים של ההתנדבות?

אחרי שבשבת של 7 באוקטובר פרצה מלחמה, היה לנו ברור שאנחנו לא רוצות להעלות היום את הפרק שהכנו מראש.

וגם היה לנו ברור שאנחנו רוצות להעלות פרק שבו ננסה לתת תקווה, מעט אור בתוך החושך הגדול.

פרק שמספר על משפחה שהגיעה מארה"ב כדי לחגוג לילדת בת המצווה שלהם עם כל המשפחה.

האירוע שהם תכננו עם שבית היה אמור להיות ביום שישי, 13.10.

אבל אז פרצה המלחמה והם הקדימו את חזרתם לחו"ל.

כששבית הבינה שלפני חזרתם הם יעשו יום הולדת צנוע, בדירה ששכרו, רק המשפחה הגרעינית, היא מיד הציעה להם לבוא ולעשות רק איתם את כל הפעילויות שתכננו לעשות.

וכך, בימים הכי קשים וחשוכים, זכתה בת מצווה אחת, שני האחים שלה, הוריה, סבא וסבתא שלה, לכמה שעות של אור, של משמעות וערכים.

ובמידה מסוימת, אולי גם תשובה על למה לבוא לפה, למה אנחנו פה, ומה אנחנו עושים פה.

שנזכה להפיץ אור, שיבואו עלינו ימים טובים.

בפרק הזה ובפרק שיבוא אחריו דיברנו על שני עולמות שעל פניו מתנגשים וסותרים זה את זה: עולם יצירתי לעומת עולם של בינה מלאכותית.

את הדעה והמחשבות של שבית על הבינה המלאכותית תוכלו לשמוע בפרק הבא, שהוא המשך טבעי ומתבקש לשיחה שלנו הפעם: שיחה על הערך שבבחירה להיות יצירתית, למרות שזה קשה כל כך, ומכיוון שזה מתגמל כל כך.

ובמיוחד כשאת יוצרת עבור א.נשים שכל אחת ואחד מהם שונה; כל משפחה שונה; כל בן ובת מצווה הם שונים ורוצים חוויה אחרת, צריכים פתרונות אחרים, לפעמים מביאים אתגרים ואילוצים ייחודיים, והראש היצירתי של שבית כל הזמן חושב ויוצר.

הפרק מתחיל בסיפור על לקוחה ששבית הייתה צריכה ליצור עבורה חדר בריחה, ממשיך במוצר חדש ומרגש של שבית שנולד בתהליך יצירתי ומפתיע ומסכם בלמה כל זה כל כך חשוב.

הפרק הזה מתחיל בסיפור על הפעם שבה שבית פגשה את אליהו הנביא.

למען הסר ספק, מדובר בסיפור אמיתי. הוא קרה לפני למעלה מ-30 שנה.

מאז שבית יודעת שניסים קורים והיא חושבת שגם לכן ולכם כדאי להאמין בהם.

וזה לא שהיא יושבת ומחכה להם כדי שהם יעשו את העבודה בשבילה.

ממש לא. היא עובדת, מכינה, עושה ומתכננת את כל מה שהיא יכולה כדי שדברים יקרו כמו שצריך.

רק אז הניסים נכנסים לתמונה וגורמים לכך שכל העבודה שלה לא תהיה לשווא.

בפרק הזה תוכלו לשמוע על כמה מהניסים שקרו לשבית, שבזכותם היא גם יודעת שהכל אפשרי.

איך אתן עם שינויים? איך אתם עם התחלות חדשות? וחוסר וודאות או אתגרים?

כל אלה הם חלק מהחיים, נרצה או לא נרצה. אין לנו שליטה על זה. אבל כן יש לנו שליטה על איך להתמודד.

לא רק עם זה שקורה משהו שאנחנו לא רוצים; אלא גם כשקורה או מתגשם משהו שרצינו, זו עדיין יכולה להיות התמודדות קשה. מפחידה. עם חוסר וודאות.

בטח כשזה קורה לילדות או לילדים שלנו. אז איך לא מרחמים עליהם, לא מוותרים, לא חוסכים מהם את הקושי?

בפרק הזה דיברנו על דרך הזהב שבה נתמוך ונכיל ונעזור, לצד השמירה עליהם שלא יוותרו לעצמם ועל עצמם משום שמה שנקבל מלהתמודד ולהצליח זו מתנה יקרה מפז לכל החיים.

זקוקים לגיבורה או לגיבור?

שיצילו אתכם, שירימו אתכם על הרגליים, שיישאו אתכם לפסגת ההר?

ממש כמו בשיר של בוני טיילור מ-1984, Holding Out for a Hero.

השיר היה מצוין, אבל המסר שלו, פחות.

כי להיות בהמתנה למישהו שיבוא ויציל אותנו, שם אותנו במצב של חוסר אונים ומטפח בנו תחושת קורבנות.

ובעיקר, כי אנחנו יכולים להציל את עצמנו. להיות הגיבורים והמנהיגים של החיים של עצמנו.

וודאי תשמחו לדעת שזה לא משהו שנולדים איתו או לא. זה משהו שאפשר לללמוד, לתרגל, לטפח ולהעצים.

זה שווה את המאמץ. זה שווה כדי שנהיה הגיבורות והגיבורים בסיפור החיים של עצמנו.

מוזמנים להאזין לשיחה שלנו על גיבורות וגיבורים, מנהיגות ומנהיגים ועל קבלת אחריות על הגשמה עצמית בחיים שלנו.

תגידו, שגרה זה רע? צריך לשבור אותה או לשאוף אליה?

השגרה של שבית היא שיש לה ממש מעט שיגרה. כל מסע שונה מקודמו, כל משפחה או קבוצה שונה מהאחרונה. הלקוחות משתנים ומבקשים דברים חדשים. זה כבר הפך לדבר שבשגרה.

וכשזה קורה, זה הסימן של שבית לעשות את הקפיצה הבאה, לחלום הבא, לאתגר הבא, להתפתחות הבאה.

עד שגם היא הופכת לשגרה. וגם בה יש משהו נעים. ידוע ובטוח, צפוי ומרגיע. חסר מאמץ ומנחם.

וכמו תמיד נדבר גם על הילדים - על ההתמודדות שלהם עם השיגרה ועל המודעות שלנו להמשיך להתרגש גם בילד השני והשלישי והרביעי.

מה הם צריכים וצריכות מאיתנו? זו שאלה גדולה. וחשובה. אחת משאלות היסוד שכל הורה תוהה לגביה.

כמה לעשות, מה לעשות, מתי, איך, לעשות איתם, במקומם? ובכלל, האם אני נותנת את מה שאני יכולה, או את מה שהם צריכים? ומה הם בכלל צריכים?

בעקבות ילדה אחת שלה, מתוקה, ששברה את היד, שבית מספרת על ההתמודדות עם הסיטואציה, ואיך להפוך את הקושי להזדמנות לגדילה והעצמה. וגם – מה קרה כששבית פגשה אימא שלא מסוגלת לתת לילדים שלה לנסות ולטעות.

משפחות שטסות יחד לחו"ל זה דבר שקורה הרבה; זה טבעי.

חופשת הקיץ התחילה ואולי גם אתן ואתם בדרך לעוד חופשה משפחתית.

אבל עד כמה זה באמת טבעי לחבר בין הרצונות והציפיות מטיול כזה של כל אחת ואחד במשפחה? איך מתכננים טיול כזה, עד כמה ומי אחראי על התוכניות?

האם יש דרך לעבור טיול כזה בשקט ושלווה בלי לשגע אחד את השנייה?

ומה עושים עם הילדות שלא הצטרפו הפעם ונשארות כאן בארץ בלי ההורים?

קצת אחרי ששבית חזרה מטיול כזה עם המשפחה הפרטית שלה היא נותנת תשובות לכל השאלות האלה והרבה עצות טובות ומרגיעות איך לעשות את זה נכון וטוב.

הפרק הזה הפתיע אותנו.

את שבית הוא הפתיע בחשיפה שהוציאה אותה מאזור הנוחות,

ואת מיכל הוא הפתיע בגלל כל מה ששבית סיפרה לה בו.

סיפור מרתק על מסע פנימי ורוחני אל עצמה, שמסביר למה כדאי בכלל לצאת למסע כזה.

הפרק הזה הוא סיפור על ריטריט בן חמישה ימים.

שבית יצאה אליו בראש ולב פתוח.

כך גם קיימנו את השיחה בין שתינו,

וכך אנחנו ממליצות לכן ולכם להאזין לה.

והפעם שבית מצרפת גם המלצה:

אם לאחר ההאזנה לפרק תרצו לצאת גם כן למסע כזה,

הריטריט הבא יוצא בחודש אוגוסט וכל הפרטים עליו כאן:

https://mitochgdila.vp4.me/consciousness

האזנה נעימה,

שבית ומיכל

מתחילות עונה שלישית.

מי חלמה שזה יקרה? אולי צריך לא לחלום אלא לעשות.
ובדרך כלל היינו אומרות שלא צריך לדבר אלא לעשות, אבל הפעם אנחנו לגמרי עם המסר שצריך לדבר. וצריך לדעת איך לדבר.
אז את הפרק הראשון של העונה השלישית הקדשנו לתקשורת בין הורים לבין הילדים שלהם, ובכלל בין מבוגרים לבין צעירים.

ועוד משהו מיוחד מאוד שקורה בפרק הזה, הוא שאנחנו נשמע לראשונה את אילת.

אילת, הבת של שבית (השנייה מבין ארבעת ילדיה) מגיבה למה שאמרנו בפרק (כן, גם על אימא).
ודאי תחשבו, איזו אמיצה שבית שהיא מוכנה לקבל פידבק ועוד לשתף אותו עם כולנו (זה מה שאני חשבתי בין היתר), אבל שבית בכלל לא במקום הזה;   היא רק שמחה והודתה על ההזדמנות לשמוע את נקודת המבט של הבת שלה;

היא הייתה בציפייה נרגשת להחליף את תפקיד ההורה "הנואם" לתפקיד ההורה המקשיב, הלומד.

אנחנו מאמינות שזה פרק  שיעזור לכן ולכם להבין טוב יותר את התקשורת עם הילדות והילדים שלכם, וגם ישאיר חומר למחשבה וכלים לפעול לפיהם.

ומילה אחרונה לפני שתלחצו Play: 

תודה גדולה על האמון (המרגש), על ההקשבה (זה הדדי), על הפידבקים (שתמיד קוראות ושמחות לקבל) ועל זה שאתן ואתם איתנו בדרך.
אנחנו ממשיכות להכין את העונה הזאת (פרק חדש עולה אחת לשבועיים בימי שני, כרגיל), וכבר יכולות לספר שקרו לנו דברים משמעותיים בזמן הזה שלא "היינו באוויר".
על חלקם תוכלו לשמוע כאן, וגם על כל מה שאנחנו לומדות מהדרך שלנו במסע החיים המיוחדים האלה שלנו על פני האדמה הזאת. 

תודה מעומק הלב והאזנה נעימה (-:   
שבית ומיכל 

אחרי עשרים ואחת פרקים שבהם שבית סיפרה לכן, לכם ולי על מי שהיא ועל מה שהיא עושה, היה בינינו הדיאלוג הבא:

מיכל: אני ממש סקרנית להכיר ולשמוע את מי שבוחרים לחגוג אחרת ושעשו איתך אירועים שבנויים סביב ערכים.
אני חושבת שיהיה מעניין מאוד לשמוע את הילדות והילדים שסוג כזה של אירוע מדבר אליהם, מה דעתך?
שבית: אין בעיה. אני אשאל מי מההורים והילדים רוצה לדבר, ותמשיכי איתם משם.

כך נולד פרק סיום העונה השנייה שלנו.
עוד רגע תשמעו אבות ואמהות, שנקטו יוזמה והציעו לילדים שלהם חוויה ששמה את המשפחה במרכז.  
תשמעו ילדות וילדים שהעדיפו על פני אירוע נוצץ או עוד ארוחה במסעדה, לעבור מסע ייחודי עם תוכן, משמעות וערכים כשהם מוקפים באנשים שהכי אוהבים אותם.

הכל היה מרגש בפרק הזה: השיחות עם המשפחות על חווית המסע עם שבית, השיחות עם שבית על חווית המסע עם המשפחות, לחבר את כל אלה יחד לסיפור אחד, ולהאזין לו.
התרגשנו מאוד, ומקוות שגם אתן ואתם תתרגשו להכיר את האנשים, הנשים, הבנות והבנים שסיפרו לנו על חוויה בלתי נשכחת שמסיימת את העונה השנייה של הפודקאסט "בשביל החוויה".
האזנה מהנה ולהתראות בקרוב בעונה הבאה.

למרות שהיא עושה את זה על בסיס קבוע, כחלק מהעבודה שלה, כל יציאה לטבע היא חוויה בשביל שבית, היא אוויר לנשימה.
זה לא סתם שהיא לא עובדת במשרד, ולא סתם שהיא לא גרה בעיר.
מעבר ל-4 הקירות שבינהם אנחנו גרים, הטבע הוא הבית הגדול האמיתי שלנו.
אז הפעם דיברנו על היתרונות הגדולים שמעניקה לנו היציאה לטבע והשהות בטבע, ולמה כל כך חשוב שנצא אליו גם עם הילדים שלנו. 

לפני יומיים, ב-16 באוקטובר, ציינו את יום הבוס הבינלאומי. ידעתן.ם שיש דבר כזה? אז זהו, שיש. מאז 1958.
המחשבה במקור הייתה יפה, אבל לא בטוח עד כמה היא מחוברת למציאות של היום.
שבית ליפשיץ שהייתה בעבר שכירה, כבר לא יכולה לדמיין היום מצב שבו היא לא הבוסית. לפני הכל של עצמה.
בפרק הזה דיברנו על ההחלטה להיות עצמאית, על התעוזה והאומץ שצריך כדי לצאת לדרך, ועל כל מה שטוב אבל גם מאתגר בלהיות ה-מנהלת.
מנהלות ומנהלים, עובדות ועובדים כאחד מוזמנות.ים להאזין לפרק הזה על יחסי עבודה, ניהול ועצמאות.

התנדבות נחשבת למשהו שאנחנו עושים בלי לקבל תמורה, וכדי לעזור לאחר.
אבל האם זה באמת מעשה שלא מקבלים עליו תמורה?
האם זה עוזר רק לאחרים ולא למתנדב עצמו?
דיברנו בפרק הזה על התנדבות ועל איפה היינו כחברה בלעדיה.
וגם על איך אפשר לשלב ביום יום הכל כך עסוק שלנו גם מעשים בהתנדבות. יש מצב שזה יותר קל משחשבנו.
ועל הדרך לרתום את הילדים שלנו להיות בתשומת לב לאחר ובהתנדבות מכל הלב.
האזנה נעימה! 

מזוג להורים. זה שינוי גדול, נכון? ברור.
אבל שבית גילתה שיש שינוי גדול ממנו. והוא להיות הורים לשני ילדים (ואז לשלושה וארבעה).
מה עושים עם המאה אחוז שנתת עד עכשיו לילד אחד? מחלקים אותו לשניים?
אולי פעם נותנים לאחד את הכל ופעם אחרת נותנים לשנייה את המאה אחוז שלך?
פרק על הילדים שלנו, שעם לידתם נולדה גם מערכת יחסים של אחים ואחיות ונולדו הורים שצריכים ללמוד איך לתת מקום לכולם.

רק נגמר החופש הגדול וכבר שוב חופש. 

כל חודש ספטמבר - ימי חופש. 

ומה המשפט שהולך עם זה? ברור! "אמא... משעמם לי...!" 

ואפשר גם: "אוף... אין לי מה לעשות!" 

גם אצלכם בבית שומעים את המשפטים האלה?
כשהייתם ילדים, גם אתם אמרתם אותם? 

מה עושים כשלילד או לילדה משעמם, האם זו בעיה של ההורים ומה הם בעצם אומרים לנו כשהם אומרים שמשעמם להם? 

על כל אלה דיברנו בפרק על שעמום שהיה ממש מעניין (-: 

קצת לפני שנפתחת שנת הלימודים החדשה (כך נקווה...), דיברנו על מערכת החינוך שלנו. 

זו שתופסת חלק מאוד משמעותי מהחיים של הילדים והילדות שלנו ויש לה תפקיד מרכזי בעיצוב שלהם. 

מה חשוב שיהיה בה, מה היה עדיף שלא הייתה עושה וגם דוגמה אחת על איך אפשר לעשות את זה אחרת. 

כשהייתם ילדים וביקשתם מאמא ואבא שיתנו לכם כסף לקנות קרטיב במכלת, איזו תשובה קיבלתם?
ועכשיו, כשהילדים שלכם מבקשים מכם, מה אתם עונים להם?
ובכלל, מה מערכת היחסים שנכון לנהל עם כסף ואיך נרצה לחנך את הילדים שלנו ביחס לכסף ולמה אף אחד לא מלמד אותנו את זה?
אז בפרק הזה דיברנו על הנושא הזה שלא תמיד נעים לדבר עליו: כסף.
האזנה נעימה! זה בחינם (-:

חופשה בחו"ל או בארץ? גם אתם שואלות.ים את עצמכן.ם מה עדיף מבין השתיים? 

האם אנחנו כבר באמת כל כך מכירות.ים את הארץ שלנו שאין לנו ברירה אלא לחפש מקומות לטייל בהם בחו"ל? 

אולי בכל זאת נכון לטייל ולעשות את החופשות שלנו בארץ; זה גם הרבה יותר שומר על כדור הארץ. 

ובכלל, יש ערך גדול בלהכיר את הארץ שלנו, הבית שלנו. שלנו ושל הילדים שלנו שחשוב שידעו למה הארץ הזאת כל כך חשובה ולמה אנחנו עושות.ים הכל כדי לשמור ולהגן עליה. 

על כל אלה דיברנו בפרק הזה של "בשביל החוויה". האזנה (וחופשה) נעימה!

הפעם דיברנו על אחד מהמסעות הכי ישראליים שיש - מסע ההורות. 

מה זה הדבר הזה שרוצים בו, כשרוצים להיות אמא או אבא. 

ממתי רוצים בזה ואיך יודעים איזה מן הורה נרצה להיות. 

מה קשה במסע הזה ומה נפלא בו. 

בפרק הזה משתפת שבית ליפשיץ במסע ההורות המרגש, הנפלא והפרטי שלה.

פותחות עונה שנייה עם אומץ.
בעונה הראשונה דיברנו על האומץ לעשות: האומץ לצאת מאזור הנוחות, האומץ להציב יעדים, האומץ לנסוע לבד מחוץ לעיר, האומץ לטפס על הר עם חבלים ועוד הרבה מקרים שבהם אנחנו צריכות וצריכים לגייס אומץ כדי לעשות.
הפעם דיברנו על אומץ אחר. חשוב במיוחד ושלא פחות קשה לגייס אותו; האומץ לדבר. האומץ להגיד את מה שאנחנו חושבות וחושבים; האומץ להשמיע קול, להביע דעה, גם כשיש לנו הרגשה שהיא לא תתקבל באהדה.
בפרק הזה, שפותח את העונה השנייה של "בשביל החוויה", מספרת שבית על האומץ שלה לדבר, על התועלת בזה אל מול המחיר שלפעמים נשלם; על האומץ לדבר מול לקוחות ועל איך אפשר לחנך לאומץ להגיד את הדעות שלנו.

אומרים שמי שהצליחו ליצור 10 פרקים ראשונים לפודקאסט, זה סימן שיתמידו ושהפודקאסט שהתחילו כאן כדי להישאר. 

אז בפרק הזה חגגנו את עשרת הפרקים הראשונים. עמדנו בראש ההר שהצלחנו לטפס עליו והבטנו על הדרך שעשינו עד כה. 

דרך מרגשת, מסקרנת, מלמדת ומעצימה. דרך שאיפשרה לי לדבר אליכן ואליכם, וגם לנהל דיאלוג עם עצמי. 

האזנה נעימה ו-להתראות בעונה הבאה.

music by Julius H. from pixabay

היום, הטלפון הנייד הוא חלק מכל חוויה שאנחנו עוברים.
בכל מסע, בכל טיול הוא איתנו שם; כדי לצלם, כדי לשתף, וגם כדי להמשיך ולהיות מחוברים לכל העולם, גם אם אחת הסיבות לצאת למסע הייתה כדי להתנתק.
המסעות של שבית הם בלי מסכים. בכלל. אתגר של ממש. התמודדות אמיתית.
בפרק הזה שבית מספרת על טקס הפרידה מהטלפון הנייד בתחילת כל מסע, מסבירה למה לעשות לנו את זה, מגלה שיש אנשים ש"מחרישים" את הטלפון הנייד למרות שאסור, ומעבירה את המסר הכי חשוב:
כמה ילדים וילדות מאושרים לקבל את ההורים שלהם ליומיים שלמים בלי מסכים.

זה לא רק בגלל שהיא מושבניקית, 

וזה לא רק בגלל שאמא שלה חקלאית,  

זה כי זה חלק מהמדינה הזאת - חלק מהמאבק והשמירה על העצמאות שלנו. 

חקלאות, והיכולת להאכיל את עצמנו היא אחד מהמרכיבים הבסיסיים של עצמאות.  

ובגלל זה לקיים חקלאות ולשמור על החקלאים והחקלאיות שלנו זה חשוב כל כך. 

כדי שנוכל להמשיך לגדל את האוכל שלנו בעצמנו, כדי שנוכל להאכיל את עצמנו בלי להיות תלויים באף אחד אחר. 

אז בפרק הזה דיברנו על החשיבות של חקלאות למדינה שלנו, וגם על מה כל אחד מאיתנו יכול לעשות כדי להיות מסוגל לגדל את האוכל שלו. 

אז איך תכלס מעניקים ערך לילדה או ילד שעוברים מילדות לבגרות בחגיגת הבת ובר המצווה? איך מעבירים להם מסר משמעותי ועמוק שגם ייכנס לראש וללב? כי עם יד על הלב, אנחנו יודעים שלכתוב על כרטיס ברכה "שתזכה לאושר ועושר", או להגיד בחיוך תוך כדי הביס מהבופה "שיתגשמו כל משאלותייך", זה לא משהו שחודר או מניע לפעולה. "תכונות, איכויות, ברכות" הוא קונספט שסביבו מקיימת שבית את האירועים שהיא עושה, שהופכים את הכל למשהו אקטיבי: הברכה נמסרת תוך כדי עשייה שמסמלת אותה, והקבלה שלה מתבצעת בפועל, בפעילות ובמשימות מיוחדות שנעשות במהלך האירוע.
אז בפרק הזה שוחחנו על אירועים עם חוויית הצלחה, מסוגלות, דוגמה אישית וערכים.

אירועים כבר מזמן הפכו להיות הדבר הזה שעושים באולם, עם מוזיקה ובופה. אנחנו עושים אותם ככה - כי ככה כולם עושים... ומגיעים אליהם, כשמזמינים אותנו - כי צריכים.
שבית ליפשיץ מאמינה שאירוע צריך להיות ציון דרך שבו אנחנו מציינים, באופן מעשי, את השלב החדש בדרך שאליו הגענו. וזה, קצת הלך לאיבוד בתעשיית האירועים של היום. בפרק הזה שבית מספרת איך בונים אירוע עם ערך; איך הופכים אירוע למסע שעושים בו דרך משמעותית, שכשמסיימים אותה נרגיש שאנחנו שונים לעומת איך שהיינו בתחילתה; וגם על אירועים מרגשים במיוחד לאנשים שכבר לא איתנו, ושאנחנו רוצים לזכור יחד דרך מסע שמוקדש למי שהיו יקרים לנו.
ולסיום, שבית מספרת איך נולד השם של העסק שלה וגם הלוגו, כשיום אחד, לפני 14 שנים היא חשבה על זה יחד עם חברה, כשפתאום התינוק של החברה התחיל לבכות והחברה ניגשה אליו, ו... איך זה נגמר, תשמעו משבית.

יש כמה דברים ששבית ליפשיץ מאמינה שהורים חייבים לעשות עם הילדים שלהם.

חוויות מאתגרות, מלמדות שמוציאות אותנו מאזור הנוחות שלנו הן חוויות מעצימות. ולעבור חוויות כאלה עם הילדים שלנו זה מעצים במיוחד.
נסו לדמיין את הילד שלכם מתמודד עם אתגר, ואתם שם כדי לראות אותו בהצלחה שלו ולהיות אתו בניצחון שלו.
דמיינו שהילד שלכם רואה אתכם מתמודדים עם אתגר יוצא דופן ואתם נותנים לו דוגמה אישית איך לא להישבר, לא להתייאש ולהאמין בעצמכם.

לחוויות האלה אין תחליף. להתמודד עם אתגרים יחד, כמשפחה, זו מתנה לכל החיים. והזמן לזה – הוא עכשיו. אל תדחו את זה, הם גדלים כל כך מהר...

פמיניזם (כמו הרבה דברים) מתחיל מהבית. זה מתחיל מהורים שמאמינים בבנות שלהן שהן יוכלו להגשים את המטרות שלהן. שהן יכולות להסתדר בשטח ולישון באוהל, שהן יכולות ללמוד אלקטרוניקה, לטפס על קירות טיפוס ולהחליף גלגל באוטו. 

אז ככה שבית ליפשיץ גדלה. ולכן זה לגמרי טבעי לה להיות בעלת עסק, עצמאית, שיוצאת עם קבוצות של נשים, אנשים ומשפחות למסעות ואירועים והכל בדרך שלה. דרך של חזון והגשמה; של קריירה ומשפחה; של אתגרים והישגים; דרך מעוררת השראה. 

שיחה מיוחדת ליום האישה הבינלאומי שחל ב-8 במרס.

איך שמגיע החורף, ישר אנחנו סוגרים את עונת הטיולים. אבל למה בעצם? נכון, קצת קר יותר, יש מדי פעם ימים גשומים ואחת לכמה זמן אפילו סופה של רוחות ושלג. בימים כאלה, באמת לא נטייל. זה מסוכן. אבל אם חושבים על זה – אין לנו באמת גשם כל הזמן בחורף הישראלי, כשלא חם אפילו נעים יותר לטייל, וגם השמש לא עוזבת אותנו לגמרי בעונה הזאת. ויותר מזה – הכל יפה, הכל פורח, הכל ירוק והטבע חי ומבריק ויפה כל כך! אז בפרק הזה דיברנו על למה לטייל גם בחורף, איך ולאן.

ב-ל' בשבט שיוצא השנה ביום שישי, 12 בפברואר, נציין את יום המשפחה. כן, כן, היום הזה שהתחיל מיום האם. אבל עם כל הצער על כך שלקחו מאיתנו את יום האם, אני רוצה לנצל את יום המשפחה ולהקדיש את הפרק הזה להורים שלי. כי "זה התחיל בשני הורים...", שנתנו לי דוגמה אישית לחיים, שהעניקו לי ערכים שלפיהם אני חיה את חיי ומגדלת את הילדים שלי.
בפרק הזה אני מדברת על החשיבות של דוגמה אישית בהורות ועל איך מייצרים הורות ערכית. וגם לסיום, אומרת תודה לשני ההורים שלי.
מומלץ מאוד לנסות בבית.

"בשביל החוויה" זו שליחות. זה עולם שלם של עשייה ערכית בטבע של הארץ היפיפיה שלנו.
אבל "בשביל החוויה" זה גם עסק, וכשמגפת הקורונה פרצה כאן ופגעה בכל כך הרבה עסקים, זה הגיע גם אל שבית.
בין סגרים שהשביתו את האירועים לבין היציאה מהם שמילאה מחדש את היומן בהרבה לקוחות שרק רצו לצאת החוצה, שבית מספרת בפרק הזה על כל הדברים שהיא עשתה, יצרה ופיתחה כדי להמשיך בפעילות שהיא כל כך אוהבת, ומתברר שהיא עשתה המון דברים שחלקם יישארו גם אחרי הקורונה.
וגם - מה הסיבה שהסגר הראשון הגיע לה בול בזמן (רמז: הסבר קצר על רגל אחת...).

הפרק הראשון של "בשביל החוויה"! איזו התרגשות

יצאנו לדרך ובשיחה הראשונה דיברנו על מה זה בשביל החוויה

על איך עסק של אירועים יכול להשפיע על דור העתיד, להעניק ערכים ולצאת למסעות עם תוכן ומשמעות

איך שורדים יומיים בלי הטלפון הנייד

וגם למדנו מה זה שבית ב-ת