המגבר

הפעם בפודקאסט המגבר אנחנו דנים ברמת החופש שיש בסגנונות שונים. מוזיקה היא סוג של ביטוי אומנותי ויצירתי. היכולת של האמן להביע רעיונות חדשים שהתעצבו כהדהוד של רעיונות אשר רבים וטובים הביעו והמציאו קודם לכן, היא מה שיגדיר את ההשפעה של האמן על התרבות והחברה. הסגנונות המוזיקליים השונים נבדלים זה מזה בגבולות הגזרה היצירתיים של המלחינים והמבצעים. במוזיקה קלאסית למשל החופש הוא מועט יחסית: למלחינים יש מסגרת די נוקשה של עשה ואל תעשה – כמו במקרה שסיפרנו על דביסי שסולק מהאקדמיה הצרפתית כיוון שהשתמש בקווינטות עוקבות רחמנא ליצלן - והמבצעים נמדדים ומוערכים בביצוע המדויק ביותר של היצירות. אולי יש מרחב מסוים של חופש בכל מה שקשור לאופן שבו הם יכולים לפרש את ההוראות הקפדניות שבתווים. בצד השני יש את הג'אז שהוא סוג של סביבת קוד פתוח מוזיקלית. כל אחד לוקח משהו ומשלב דברים אחרים או ממציא רעיונות חדשים לכדי משהו חדש. החוק היחידי הוא שזה אמור להישמע בסדר בסופו של דבר (וגם זה לא באמת חוק). כמובן שיש את הסגנונות שבאמצע: רוק, בלוז, פופ וכו'.

בנוסף, שוחחנו על הרצון של הקהל לשמוע משהו מוכר לעומת הרצון שלו לשמוע משהו חדש ומקורי ועל המקום של כל אחד מאיתנו כנגן, יוצר ואמן בכל רמה טכנית או התפתחותית מבחינה מוזיקלית.

הפרק הוא סוג של פרק סוף עונה כי הפודקאסט יוצא לפגרה. אז נפגש בעונה הבאה ובינתיים...

האזנה נעימה

דביסי נמנה ברשימת המלחינים החשובים ביותר בהיסטוריה, והוא המלחין הצרפתי הגדול ביותר. מה שלא הפריע לחברי האקדמיה בפריז להעיף אותו בגלל שהוא הלחין קווינטות עוקבות רחמנא ליצלן. נו, צרפתים
מעבר להיותו פסנתרן מדהים שכתב יצירות מורכבות ביותר, דביסי הוא מהמלחינים הבולטים מהתקופה האקספרסיוניסטית. למשל היצירה שלו לה-מר (הים) היא יצירה מדהימה שאין בה קו מלודי, אלא כששומעים אותה – מרגישים כמו ים. כדאי להאזין ליצירה. וכדאי גם להאזין לפרק.

הפעם בפרק על המוזיקאים החשובים אנחנו לא מדברים על מוזיקאי אלא על ממציא או מהנדס הגיטרה החשמלית הראשונה. כולנו מכירים אותה מהסגנונות הפופולריים של המאה ה20 – רוק ופופ. אי אפשר להתעלם מהמהפיכה שליאו פנדר עשה כאשר בנה את גוף הגיטרה בפעם הראשונה כגוף מלא ללא תיבת תהודה. ההגברה השולית של גוף הגיטרה השאירה מקום לאלקטרוניקה לעשות את האפקט שלה על הצליל לפני שהגיטרה התחילה לצפצף מפידבקים לא רצויים. כך נולד הדיסטורשן, ולעומתו הקלין החשמלי מה שביניהם – ומשם הכל היסטוריה. עוד המצאה חשובה של ליאו פנדר היא הבס החשמלי. המצאה שנתנה לבסיסטים עם אוטו קטן את לצאת ולהופיע אבל בעיקר שינתה את הסאונד של הבס למשהו אחר לגמרי מהקונטראבס הג'אזי.
האזנה נעימה.

מה יש במוצארט הזה שהוא כזה גאון? הוא כתב פופ של לפני-250-שנה, וזה גם פופולרי היום. איך הוא עשה את זה? בניגוד להרבה מוזיקאים שהם יותר תופעות תרבותיות מגאונים מוזיקליים, מוצארט היה גאון מרשים ביותר. הוא היה כותב פרטיטורות של סימפוניות לתזמורות עם עשרות נגנים בו זמנית לכל הקולות – הוא פשוט שמע הכל בראש, בחייו הקצרים הוא הספיק לכתוב מאות יצירות (626 בדיוק) שבהן הקלאסיקות הכי גדולות כמו סימפוניה 40, דון ג'ובאני ולבסוף הרקוויאם האלמותי שהיה הצוואה שלו לעולם בעצם. המוזיקה שלו נעימה לאוזן, זורמת ועדינה אך עדיין מורכבת וקשה לנגינה. המינון הנכון הזה של אסתטיקה ומורכבות זה מה שעושה קלאסיקות. מוצארט הוא הדוגמא הטובה ביותר לכך במוזיקה!

*קטע הפתיחה :

Wolfgang Amadeus Mozart: Symphony No. 40 in g minor, KV 550 (First Version) / Gyu-Seo Lee, conductor · Orchestral Ensemble Seoul / Recorded at the Seoul Arts Center, 2 September 2016.

הפרק על הביטלס בסדרת המוזיקאים החשובים מזכיר לי את השיחה של אגתה וגרגמל מהדרדסים. אגתה שואלת:" אתה יודע מה נחמד אצלך, גרגמל?" ואז עונה: "פשוט שום דבר" 😊

אז בסך הכול רציתי לעשות פרק על הלהקה הכי פופולרית בכל הזמנים – הביטלס. יאיר בהחלט לא מתווכח עם ההצלחה הפנומנלית, אבל כאשר אנחנו באים לנתח איזו חדשנות מוזיקלית עומדת בבסיס ההצלחה הזו, יאיר נשאר נאמן לאמת שלו ומביע דעה שאולי תקומם עלינו את המעריצים הנלהבים. שקלתי אם להעלות את הפרק, והחלטתי שיש פה קונפליקט מעניין בין יצירתיות מוזיקלית ובין פופ טהור. החומרים שמהם עשויה ההצלחה המסחרית במוזיקה הם לאו דווקא מוזיקליים.

בטהובן הוא בעצם המלחין המשמעותי הראשון שכתב מוזיקה בתקופה הרומנטית. מה זה אומר לכתוב מוזיקה בתקופה הרומנטית? אז אם חשבתם שזה לכתוב פס קול של קומדיה רומנטית (כמו יוני) אז זה לא זה. התקופה הרומנטית התאפיינה בביטוי רגשות. מי שמקשיב לבטהובן, בעיקר לסימפוניות שלו, ישמע את המוזיקה הבועטת הראשונה בהסטוריה. כעס, חברות, הצלחה ורגשות אחרים שבטהובן ביטא ביצירות מדהימות שכמובן כל אדם צריך להכיר.

מי הוא היה? מהיכן הגיע? עד כמה היידן השפיע עליו באמת ומה הוא כתב כאשר נתבקש לתת לו קרדיט? אמרנו שמדובר בגאון סוער – יצא לנו פרק מעניין!

Playlist: https://youtube.com/playlist?list=PLmq8L0vIe6BJ_02RIQFxVOGpyrerV9Qxc

שני מוזיקאים ומתופף נכנסים לבר. יש אינספור בדיחות על כך שמתופפים הם לא מוזיקליים. אם בכל צחוק יש שמץ של אמת, אז מהיכן באה הסטיגמה הזאת? נתחיל מזה שתופים זה כלי שמבטא כביכול רק קצב ואינו מבטא הרמוניה. אין סולמות, אין התייחסות לגובה הצליל, המרווח, האקורד או המהלכים ההרמוניים. אז איך תיפוף יכול להיות מוזיקלי? בפרק הפעם בסדרת מוזיקאים חשובים בחרנו להכיר דווקא מתופף שמתאפיין במוזיקליות מדהימה. איך הוא עושה את זה? איך זה נשמע ובמה זה שונה מרוב המתופפים? מה אנחנו כמתופפים וגם לא כמתופפים יכולים ללמוד ממנו. נעים להכיר – סטיב גאד.

מה עושה את ג'ימי הנדריקס לגיטריסט הגדול בכל הזמנים? זו לא הטכניקה, כי יש גיטריסטים שניגנו מהר יותר ובפרט ניגנו קטעים של ג'ימי יותר טוב מג'ימי. הוא לאו דווקא חתום על הסולואים הכי גדולים, אבל כמו כל אומן גדול, הוא חידש משהו במוזיקה כך שאחריו הגיטרה תפסה מקום אחר בבלוז והרוק.

מה הוא חידש? מי מנגן ג'ימי יותר טוב מג'ימי? מאיפה הוא בא, מה היה הרקע שלו ואיך הוא נהיה מה שהוא נהיה? למה לשרוף גיטרות ומה הטעם בלנגן עם השיניים? ובעיקר – למה כששומעים את ג'ימי הנדריקס מנגן זה מעיף את המוח?

כל זאת ועוד בפרק נוסף של הפודקאסט "המגבר" של חברת טונליין – מגשימים לאנשים עסוקים את החלום ללמוד לנגן.

 למה יוהן סבסטיאן באך נחשב למשה רבנו של המוזיקה?

בעונה החדשה של הפודקאסט של טון ליין, יאיר יוני יסקרו את תרומתם של מוזיקאים גדולים להתפתחותה של המוזיקה כפי שאנחנו מכירים ואוהבים אותה היום. אין מוזיקאי מתאים יותר מיוהן סבסטיאן באך לפתוח את העונה.

 באך הוא סוג של אלברט איינשטיין או סטיב ג'ובס של המוזיקה. באך בעצם היה הראשון ששכלל דברים שהיו ידועים לפני, והציב סטנדרט אחר שלאחריו המוזיקה כבר לא היתה אותה מוזיקה. אם זה בהולכת קולות שאינה טריוויאלית, שילוב של 4 קולות בו זמנית מה שהוליד את החשיבה ההרמונית ושילוב של של הולכת קולות עם הרמוניה. מהפיכה נוספת שבאך חתום עליה היא השימוש בצלילים צורמים כביכול באופן כזה שהאוזן שלנו מקבלת ואף נהנית לשמוע.

האזנה נעימה

לא לזייף, לא להיות מצוננת ולא צרודה, עבודה פיזית עם הגוף, לדעת מוזיקה, לזכור מילים בעל-פה, להוביל הרכבים באסרטיביות, להיות אישה בעולם של גברים, לעמוד על במה, חשופה בלי כלי מעץ או מתכת שיכול לחצוץ בינך לבין הקהל. בלי כלי שלוחצים עליו במקום מסויים והוא תמיד יוציא את אותו צליל – רק את והגוף שלך מול העולם. מסתבר שלהיות זמרת זה לא פשוט בכלל ואם נוסיף את המימד של עולם הג'אז זה נהיה דבר די מורכב ומאתגר.

בפרק השני בסדרה על זמרות ג'אז, יאיר לוינסון ויוני בלייך משוחחים עם אושיית פיתוח הקול מחיפה – ענבל גולדבליט. הפעם על חיי הזמרת. מה הם האתגרים איתה היא מתמודדת? איך לומדים את זה? ענבל משתפת אותנו מניסיונה שלה ושל מאות תלמידות לאורך השנים וכדי לעשות את זה אפילו עוד יותר מעניין, יאיר וענבל מטבלים את הפרק בשירה ונגינה גם לצורך הדגמה של כמה מהנקודות שדיברנו עליהן וגם בגלל שזה פשוט תענוג לשמוע

האזנה נעימה ויאללה לזמר!

העונה השלישית של הפודקאסט ג'אז טעם נרכש יסקור את הכלים השונים שמרכיבים את הג'אז.
הכלי הראשון, לא נתפס ככלי כי אין אינסטרומנט שמפיק צליל אלא הגרון האנושי. נסקור את התפקיד של זמרי וזמרות ג'אז.
הפרק הראשון בסדרה בוחן את תפקיד הזמר.ת בהרכב ומגלה כי בניגוד לזאנרים פופולריים כמו רוק ופופ שם הזמר.ת זה בערך חזות הכל, בג'אז זה יותר בכיוון של עוד כלי שמשתלב בהרכב ובשיח המוזיקלי החי שקורה על הבמה.
מצד שני, הרכב עם זמר.ת מתקשר הרבה יותר טוב החוצה – עם הקהל ויחסית לג'אז, מדובר בסולן שהוא בפרונט ושאר הנגנים שם כדי ללוות ולתמוך בו – זאת אומרת שיש פה משהו מעולם הדיווה ביחס לנגני ג'אז אחרים, אבל עדיין כיאה לג'אז, המון ביטוי עצמי של הזמר.ת בביצוע עצמו ואפילו באלתורים ולאו דווקא בשירים ספציפיים שמזוהים עם זמר כזה או אחר.
בנוסף, הזמר מבטא שתי שפות – המילים מבטאות רעיונות ומסרים וגם המוזיקה.

הזמר.ת בג'אז חי בצומת הזאת שבין הכוכבות והתקשורת עם הקהל אל מול התקשורת החיה עם נגני ההרכב שמלווים אותו. מן העבר השני, המפגש בין השפה המילולית והמוזיקלית. אין ספק שמדובר באחד התפקידים המעניינים והמורכבים בג'אז.
בסדרת הפרקים על זמרות ג'אז הצטרפה לשיחה של יאיר ושלי, הזמרת המופלאה והמורה הכי ידועה ומנוסה בכל חיפה והצפון הלא היא - ענבל גולדבליט.
למי שרוצה לשמוע עוד את ענבל ולהכיר – הנה האתר שלה

 https://www.inbalgoldblit.com/

באנלוגיה של טעם נרכש, אז אם ג'אז זה אלכוהול, אז היום אנחנו הולכים לדבר על שנדי: המון סוכר ולא עושה סחרחורת. לטוב ולרע. הסגנון הזה הוא פופי למדי, הרמוניות פשוטות, מאוד כתוב ומעובד בלי הרבה חופש אבל עדיין עם אלמנטים ג'אזיים ונכתב ומבוצע על-ידי אומני ג'אז ידועים שכיכבו בעבר בסגנונות מורכבים הרבה יותר של הז'אנר.

הפרק הזה חותם את סדרת הפרקים שסקרו את הסגנונות השונים.

בעונה הבאה של ג'אז טעם נרכש, אנחנו נתמקד בכל כלי בהרכבי ג'אז וסגנונות שונים ובתפקיד שלו בתוך הז'אנר. יש למה לצפות

פלייליסט של הפרק:

https://open.spotify.com/playlist/0k60WcxtOnNy48urS1ImTX?si=767d53791c934807

בחלק החמישי של הפיוזן אנחנו כבר בשלהי הסגנון הכיפי הזה. הפעם מדברים על עבודה מאוחרת של זאווינול (הגנן), ברנד איקס שהם פיוז'ן של רוק מתקדם אבל על סטרואידים. אבל המנה העיקרית ללא ספק היא הרכב קנדי צרפתי בשם יו-זב. הרכב חשוב מאוד ווירטואוזי. שלישייה שנשמעת כמו תזמורת שלמה עם סינטיסייזרים ומה לא. בקיצור – היום יש אחלה פלייליסט.

האזנה נעימה

פלייליסט בספוטיפיי: https://open.spotify.com/playlist/186FSBfAxwU3KZ0VHPi2xv?si=3c03c9841833450f

ממשיכים בסקירת סגנון הפיוז'ן. זה כבר הפרק הרביעי והוא לא האחרון. הפעם אנחנו חוגגים עם הרבי הנקוק, שידוע מאוד בזכות הפיוז'ן והפיוז'ן בזכותו, אבל יאיר ממש לא חושב שזה עיקר הקריירה המוזיקלית שלו ובטח שלא השיא. עם קטעים כמו קמיליאון ובאטרפליי, אני (יוני) יכול להגיד שהוא בהחלט תורם לחגיגה. בנוסף אנחנו מאזינים ומדברים על הלהקה החשובה ביותר בפיוז'ן הלא היא ווז'ר ריפורט שהפגישה את שני הנגנים הכי משמעותיים ומדהימים שהסגנון הזה מציע הלא הם ג'אקו פסטוריאס הבסיסט (האגדי!) וג'ו זווינול שנראה כמו גנן אבל מנגן כמו שועל 😊

האזנה נעימה!

נא לשים לב! אנחנו נערוך פלייליסט בספוטיפיי עם כל הקטעים המובאים בפרק. כך ניתן לעבור לשמוע את הקטע הרלוונטי בלחיצת כפתור ואחר כך לחזור לפרק שימשיך מאותה נקודה ממנה עברנו לשמוע את הקטע.

קישור לפלייליסט:

 https://open.spotify.com/playlist/4xumFtiS7Hb9gxyOaYVp02?si=2fc28256cb994630

סיגנון הג'יפסי הוא סגנון מתאים לרכישת הטעם של הג'אז. המקור שלו הוא לא בארה"ב אלא באירופה. הצוענים שהיו מומחים בבידור, קרקסים ומוזיקה הציגו לעולם את אחד מגאוני הג'אז הגדולים – דג'נגו ריינהרט. כמו שטום ג'ובים עשה לבוסה, ככה ג'נגו הוליד סגנון שובה לב, בוירטואוזיות שרק הצוענים יודעים ובלי כמה אצבעות אותן הוא איבד בצעירותו. הטוויסט הצועני לג'אז האמריקאי בהחלט שווה פרק. והוא מהנה במיוחד.

ויש הפתעה נעימה: את הפתיח והקטע הראשון מנגן נגן יקר ומוכשר – אסף אלבז. מי שירצה יוכל לפגוש ולשמוע את אסף בג'אמים הדו שבועיים שאנחנו עושים ברודאו החיפאי. כיף לארח אותך אסף. תודה.

את הפלייליסט של הפרק גם אסף ערך ויש בו דוגמא לנגנים שיאיר מזכיר בפרק. כמו בירלי לגריין - שמראה לנו מה זה קירקס (דקה 5:30), האחים רוזנברג - שווה לתת את הדעת דווקא לסולו כינור בדקה השלישית. הקטע השלישי של "הדור הצעיר" שמראה לנו שהעולם שייך לצעירים

https://www.youtube.com/playlist?list=PLmq8L0vIe6BL8euLp9J5saUl4UF7SSTp-

האזנה נעימה

ממשיכים בסקירת הסגנונות השונים של הג'אז ואנחנו כבר די מתקדמים. הג'אז ממשיך להתפתח אחרי הביבופ בכיוונים שונים. דיברנו על ההארד-בופ בפרק הקודם. שני סגנונות נוספים הם הקול והמודאל. הדמות שאולי הכי מובילה את הג'אז החל משנות הביבופ ועד ממש לאחרונה היא, מי אם לא - מיילס דייויס. שני סגנונות אלה הם מתחום ההשפעה של ענק הג'אז הזה. מעניין לראות לאן מיילס לקח את הג'אז בשנים שאחרי הביבופ. ובעיקר נעים להכיר. שימו לב - אזהרת טעם נרכש. הסגנונות הללו מכילים אחוז גבוה מאוד של ג'אז. כמו וויסקי טוב - זה לא לילדים

ערכנו פלייליסט של קטעים שהוזכרו בפרק על ההארד-בופ. כל הקטעים חפים מזכויות יוצרים, חוץ מהקטע הראשון שמבוצע על ידי יאיר בכבודו ובעצמו

תהנו להאזין

היום בפודקאסט שלנו, אחד הסגנונות שיש בו הכל. התחכום של הביבופ והנשמה של הגוספל. בסוף שנות החמישים, הבינו הנגנים המובילים של הג'אז כי ההסתגרות בתוך הביבופ המתוכחם מידי עד כדי טרחני עבור רוב הקהל, עושה נזק לז'אנר שהקהל מתקשה להתחבר אליו. על כן, עשו לו התאמות כדי שהקהל יהנה להקשיב למוזיקה הזו. התוצאה: הטוב מכל העולמות. איך הורידו את הביבופ לעם אך עדיין שמרו על התחכום והעניין? על זאת ועוד, בפרק שלנו שכולו הארד בופ.

בסוף הפרק ערכנו פלייליסט של קטעים שהוזכרו בקטע. כל הקטעים חפים מזכויות יוצרים, חוץ מהקטע הראשון שמבוצע על ידי יאיר בכבודו ובעצמו.

תהנו להאזין

הפעם נסקור סגנון יחסית מוקדם שמקורו בניו-אורלינס ודרום ארצות הברית. הדיקסי. 

בזמנו, הג'אז היתה מוזיקה עממית. כל כך עממית שהלהקות ניגנו את המוזיקה הזו בכל חתונה או לוויה. הנגנים מצאו כלים מכל הבא ליד - בעיקר כלים מערביים כמו כלי נשיפה ותופים, וצעדו איתם ברחבי העיר. 

הסגנון הזה הוא מיוחד באופן בו המוזיקה התפתחה בראשית דרכה, הנגנים אילתרו בדרכם המיוחדת שמקורה עוד באפריקה, כמה נגנים בו"ז. הסגנון הזה תרם לעולם את אחד הנגנים שהתחיל את דרכו בדיקסי ומאז השפיע על הג'אז יותר מכל אדם אחר - הלא הוא לואי ארמסטרונג. 

הפרק הזה מציג גם חידוש הפקתי שלנו. בעוד עד כה, יאיר הפליא בנגינתו בגיטרה כדי להדגים עקרונות או דוגמאות שונות. הפעם היה זה בלתי אפשרי להעביר את הסגנון הזה שמורכב מלהקות גדולות של נשפנים, תופים וכינורות עם גיטרה אחת. על כן, שילבנו בפרק קטעים והקלטות חפים מזכויות יוצרים שמצאנו.

 האזנה נעימה.

לתגובות, הארות ושאלות אנחנו מזמינים את המאזינים לכתוב לנו תגובות בדף הפייסבוק שלנו של טון ליין או לשלוח מיילים.
מייל info@tone-line.com

בהמשך לסקירת הסגנונות השונים של הג'אז, הפעם יאיר ויוני משוחחים על אחד הסגנונות הכי חשובים - הביבופ. סגנון עצבני וקשוח להאזנה שלא לדבר על ריקודים. הביבופ טומן בחובו מחאה ותסכול של ציבור דפוק ומקופח. אך בניגוד לסגנונות מחאה אחרים שהיו פופולריים, האומנים של הביבופ בחרו דווקא להתנתק מהפופולריות של הסווינג ולהתמקד בנגינה ואלתור מורכבים על סף הבלתי נסבל. מתוך ההתרה של אילוצי הפופולריות, נולדו אפשרויות ביטוי ויצירה אומנותיות רבות ואפשר לומר שהביבופ הוא נקודת תפנית לטובה, במתן ההזדמנות לנגנים רבים להתבטאות מוזיקלית יוצאת דופן.

האזנה נעימה

לקחנו הפסקה מהפודקאסט כי יאיר הוזמן ע"י חברו הוויברפוניסט לנגן יחד בכמה הופעות בפילדלפיה.  לרגל חזרתו, החלטתי לחכות רגע עם הרצף של הפרקים ולשוחח עם יאיר על הנסיעה שלו. כך נוכל להתרשם ולהבין איך נראים חייו של נגן ג'אז.
איך מתכוננים לנסיעה כזו? עם מי יאיר ניגן? את מי הוא ראה מופיע בניו-יורק, איפה? מה עם סצינת הג'אמים הניויורקית? ואיזה גיטרות מיוחדות אפשר לראות שם?
הפרק הזה זו הזדמנות להתרשם, לחוש ולהבין מה זה להיות מוזיקאי.
הופעות, סטנדרטים, סולואים וג'אמים. כל מה שדיברנו עליו עד כה היה שם.
הסצינה של הג'אז חיה ובועטת.
ברוך שובך, יאיר

אילתורים מהווים את הרוב המכריע של הביצועים בג'אז. האילתור הוא ההזדמנות של הנגן לבטא את הרעיונות והפרשנויות שלו לקטע. האילתור הוא ייחודי לשיר, לכלי, לנגן, ליום, למצב הרוח של הנגן ולהלך הרוח הספציפי באותו הרגע כך שהאילתורים בתחילת הופעה יהיו שונים מבסופה. מה יש שם באלתורים? עד כמה זה ספונטני וכמה מדובר בתבניות קבועות שמוגשות באופן שונה? כיצד האילתור מתפתח? מה הקשר למנגינת השיר ומה הקשר להרמוניה? מה ההבדל באילתורים בין כלי הנגינה ודוגמאות לכלים שמחקים כלים אחרים, ההתפתחות של האילתורים לאורך ההסטוריה. כמו כן, יש חלק המיועד לנגנים בו יאיר ממליץ כיצד כדאי להתאמן על אילתורים ואיך הוא מאלתר.

הרבה תוכן. על מנת לא ליצור הצפה חילקנו את הפרק לשני חלקים.

פלייליסט לחלק ב: https://www.youtube.com/watch?v=TWF9TwTg9yE&list=PLmq8L0vIe6BLG3BAnZof_mTUmoQV75kff&ab_channel=HerbieHancock-Topic

תהנו להאזין

האילתורים מהווים את הרוב המכריע של הביצועים בג'אז. האילתור הוא ההזדמנות של הנגן לבטא את הרעיונות והפרשנויות שלו לקטע. האילתור הוא ייחודי לשיר, לכלי, לנגן, ליום, למצב הרוח של הנגן ולהלך הרוח הספציפי באותו הרגע כך שהאילתורים בתחילת הופעה יהיו שונים מבסופה. מה יש שם באלתורים? עד כמה זה ספונטני וכמה מדובר בתבניות קבועות שמוגשות באופן שונה? כיצד האילתור מתפתח? מה הקשר למנגינת השיר ומה הקשר להרמוניה? מה ההבדל באילתורים בין כלי הנגינה ודוגמאות לכלים שמחקים כלים אחרים, ההתפתחות של האילתורים לאורך ההסטוריה. כמו כן, יש חלק המיועד לנגנים בו יאיר ממליץ כיצד כדאי להתאמן על אילתורים ואיך הוא מאלתר.

הרבה תוכן. על מנת לא ליצור הצפה חילקנו את הפרק לשני חלקים. 

 פלייליסט לחלק א: https://www.youtube.com/watch?v=qFrUd77x4g8&list=PLmq8L0vIe6BKg-hTbCjnAswmzo2KQkJI_&ab_channel=JazzandBluesExperience

תהנו להאזין

הפרק אולי הכי חשוב. לא סתם קצב וקשב הן מילים דומות. בעוד אנו שומעים את הצלילים, הקצב הוא מה שתופס את האוזן ומשפיע לנו על הגוף. אנחנו מדברים בפרק על משקלים – 3 רבעים מול 6 שמיניות, על מקצבים – סמבה מול בוסה נובה, על טמפו – בלדות מול קצב מהיר ועל המושג המעניין והחמקמק מכולם: גרוב - נוכל לשמוע את אותו קטע מבוצע באופן משעמם או באופן סוחף\מעיף\מקפיץ או מרגש. זה רק עניין של גרוב.

הפלייליסט של הפרק:

https://youtube.com/playlist?list=PLmq8L0vIe6BKQxHpy0xFoMVZcDbFVwOk6

תהנו להקשיב

הג'אמים הם חלק בלתי נפרד מהג'אז. גם לנגנים וגם למאזינים. ג'אם סשן הוא מפגש נגינה ספונטנית של נגנים שמתחלפים ויוצרים הרכבים שונים ומגוונים במפגש אחד. בפרק הזה אנו מדברים על ההסטוריה של הג'אמים, על הפורמט הזה היום ברחבי העולם וגם בישראל. מה קורה במפגשים הללו? למה חשוב מאוד לקחת חלק כנגן? ומה מעניין כמאזין? הג'אמים הם מעבר למוזיקה - הם עומדים בבסיסה של הסצינה המקומית בכל מקום בעולם. בפרק משולבות הקלטות מהג'אם החיפאי ובסוף ג'ימג'ום קטן של יאיר ויוני לקינוח. תהנו להאזין

הפרק של היום הוא קצת מסריח. אבל זה סירחון נרכש – כמו של גבינה צרפתית מקולקלת ככה משהו טוב. אנחנו מדברים על הסאונד המיוחד של הג'אז. לא מה מנגנים, אלא איך מנגנים. הבנו שסאונד ג'אזי הוא תוצר של כמה אלמנטים: המקצב הסווינגי המשוחרר, צלילי צבע (כרומטיים), מהלכי אקורדים מיוחדים וסאונד מיוחד של הכלים.
ניתן ליהנות מהקטעים המוזכרים בקטע בפלייליסט הבא:

https://www.youtube.com/watch?v=4xng_QbhHGY&list=PLmq8L0vIe6BK1YRuK8ruN312Y987A64ap&ab_channel=coltrane1966

בפרק השלישי אנחנו נדבר על סדר מקובל לביצועים ושירי ג'אז. בניגוד לשירים בז'אנרים אחרים, בג'אז המנגינה לא חוזרת על עצמה בבתים ופזמון. למי שלא מכיר, זה יכול להיות מאוד "מעייף" כי הכל נשמע כמו משהו אחד ארוך וחסר צורה או סדר. אבל למעשה, יש סדר מסויים, ואם מכירים אותו, אפשר לצפות לדברים מסויימים בתזמון מסויים ואף להעריך שינויים מחושבים בתוך הסדר הזה. ג'אז היא מוזיקה יחסית חופשית, עם אלמנטים של אילתור והמון ביטוי ותגובתיות בזמן אמת. אבל יש סדר בחופש הזה. וזה מקל מאוד על מאזינים, קהל וגם על מוזיקאים. 

הפלייליסט הבא מכיל את הדוגמאות המובאות בפרק:

 https://www.youtube.com/watch?v=I1PrTs7n12g&list=PLmq8L0vIe6BKC7eIrJMnqVI2Ll2CugQBK&ab_channel=%E3%81%8A%E3%82%80%E3%81%A9

ז'אנר הג'אז מנוגן בחלקו הגדול בשירים ידועים ומוכרים שנקראים סטנדרטים. שלא כמו קאברים בזאנרים אחרים כמו רוק, החשיבות של גרסאות המקור היא משנית, והאומנים הגדולים ביותר מתהדרים בביצועים שלהם לסטנדרטים. בפרק הזה, אנחנו בוחנים את התופעה הזו שמקיפה חלק נרחב מאוד מהג'אז. נבין מה עושה ביצועים מסויימים לגדולים מהמקור, נראה איך ביצועים לסטנדרט מסויים מציגים התפתחות בחשיבה של המוזיקה הזו לאורך השנים. מהיום אל תאמרו: "שמעת את השיר החדש של אביצ'י?" כי אם "הביצוע החדש של קיט ג'ארט לאוטום ליבס הוא פשוט מהפכני!!!" :) המלצות שמיעה שקשורות לפרק:
Yves Montand: "Les feuilles mortes": https://www.youtube.com/watch?v=wRe1U17n5OY&ab_channel=EdmundStAustell

Bobby McFerrin & Chick Corea - Autumn Leaves: https://www.youtube.com/watch?v=jFrt5z18JRU&ab_channel=allhits.ge

Eric Clapton -Autumn Leaves : https://www.youtube.com/watch?v=UQlFOX0YKlQ&ab_channel=AndrewKeogh

Cannonball Adderly & Miles Davis - Autumn Leaves: https://www.youtube.com/watch?v=tguu4m38U78&ab_channel=M0rganFReelance

Kenny Barron trio live "Autumn leaves": https://www.youtube.com/watch?v=T8JvzWyEL1c&ab_channel=hothouse1468

 הפרק הראשון בפודקאסט של טון-ליין - ג'אז: טעם נרכש. לפני שנתחיל לדון בפינות הנסתרות של המוזיקה הזו, נשוחח על מה זאת המוזיקה הזאת בכלל ובשביל מה היא טובה.