אורות בחשכה - הסופרת נעמי פרנקל והביוגרפית שלה פורצות חומות של שתיקה

הפרק "יומן קץ החיים" מגיע לכמה שיאים. סגן אלוף במילואים, דני בז, מצליח לשכנע את הנכד של אהובה המנוח ישראל לשבור את החרם על סבתו. 

בלית ברירה הוריו והאחות הבכורה מצטרפים לביקור אצל נעמי. התרגשותה עצומה.

האם המפגש יחמם את הקשרים או אולי להפך, יחריפו היחסים?

מה יקרה לנעמי מהרגע שהמשפחה תעזוב את ביתה?

כשהיא חשה את המלאך המוות נושף ורושף בעורפה, היא חדלה לברור את מילותיה

ומשחררת מתוכה עוד סוד כמוס שעטוף בתיאור טבע נפלא ב'צמח בר'.

ועוד, יש לה גם חשבון פתוח עם הביוגרפית שלה שיעלה לפני שתעצום את עיניה לתמיד,

ותמסור לה צוואה רוחנית ואישית.

לסיום, הדברים שתאמר לה מיד לאחר צעקת המוות שלה יפתיעו את ידידת הנפש שלה.

הפרק שלפנינו, פרק 20, לקוח מהכרך השלישי של"מלכת הקונכייה ־ ניצחון הרוח".

זהו פרק דרמטי ומרגש מאוד. הוא פותח בצוואתה הרוחנית של פרנקל לקהילת חברון-קריית ארבע, במסיבת הפרדה שלה בבית הנעזב ברמת ממרא.

ביוני 2007 היא כבר גרה במערב שומרון. וכאן ליד ידידת הנפש שלה היא אוזרת כוחות נפש אדירים לנסות ולאחות את הקרעים עם שלוש בנותיה. לרוע מזלה, הדרך לפיוס נתקלת באלימות מילולית קשה שתוצאותיה – הסתגרות והחמרה במצבה הפיזי והנפשי.

כעת, לפני מותה, חשוב לה לשוב ולחקור את תעלומת ההתאכזרות של ביתה השלישית כלפיה: הרחקת הנכדים של ישראל ושלה ממנה. בכל זאת, כל השנים הרעיפה עליהם מכל טוב. נעמי גם עושה חשבון נפש נוקב עם אסון חייה – נישואים לאדם כמאיר בן גור, אומנם אדם בעל זכויות רבות אבל בגלל השוני החריף ביניהם, הנישואים המזויפים לצידו, לדבריה, עיוותו את דמותה, כי במהלך השנים הוא סירב בתוקף למלא את בקשה ולהתגרש.

 באחרית ימיה,  היא משתוקקת לחזור לחיים טהורים שידעה עם ישראל. אומנם השיחות עם הביוגרפית על מהפכות ביהדות מרוממות את רוחה, אך כשהביוגרפית קוראת לפניה פרקים מהרומן האחרון שלה "פרדה", הפצעים בנשמתה שמעולם לא הגלידו, מתפקעים, ופרנקל מתוודה בראשונה על דברים שקברה עמוק בתוכה.

פרט לכך, תכונותיה וחייה האינטנסיביים של הביוגרפית מדאיגים אותה כי בעיניה הם המראה של חייה.  

הביוגרפית מספרת לסופרת על רעידת האדמה שהתרחשה בבית הוריה ובאוניברסיטה בעקבות חתונתה הסודית עם הפרופסור האמריקאי שלה. בהמשך מתגלגלת השיחה שלה עם נעמי לקרע העמוק בנאיביות שלה כשהתגוררה בארצות הברית.

בסיפוריה היא מתארת בצבעים עזים את המפגשים התוססים שלה עם האליטה האמריקאית היהודית והנוצרית, מפגשים אינטנסיביים עם חוקרים בעלי שם עולמי שהיו  מלווים במתח ובהומור. הסופרת מאוכזבת מהערגה של יהודייה וישראלית צעירה לארצות הברית. כיוון שכך, הביוגרפית מתריסה שהכול היה שם מושלם עד לרגע שהתפוצצה מכעס על החברה הגבוהה של יהודי פיטסבורג בפנסילבניה ב-1984. היא מתארת לפניה חוויה מטלטלת שעברה  בפיטסבורג סביב שולחן הסעודה הענק שעליו היה מכל טוב. ב-1984 גילתה סוד נורא מבחינתה שהוביל אותה להתפכחות מאשליות בכל מה שקשור לאחדות החברה הישראלית. מבושה קברה את הסוד בתוך תוכה.

הפרק נחתם בדרמה המתרחשת בבית הסופרת והשלכותיה.

בכניסה לבית הקפה 'מקס' בירושלים הסופרת מביטה אל מעבר לכביש, לבית הקפה המיתולוגי  'עטרה' וגעגועיה נושאים אותה לחוויות שזימנו לה המפגשים התוססים שלה שם עם הסופר הדגול עגנון וחוקר הקבלה הנערץ גרשם שלום.

בתוך בית הקפה 'מקס', בראשונה נשבר אחד מכללי התרבות שעל ברכיהם הסופרת גדלה בברלין. הביוגרפית, האחראית לכך, מכה על חטא כי היא רואה כיצד שינוי זעיר מהמקובל בחברה הבורגנית האירופאית שבה צמחה ידידתה, כמוהו כבגידה בהנצחת מסורת בית אביה. מכאן עניינים שבתרבות מובילים את הביוגרפית להרהורים בקונפליקטים החריפים שהיו לה עם אימה סביב ערכי התרבות שהקנתה לילדיה.

הביוגרפית מעמידה אלה מול אלה את הטרגדיות שנקרו בחיי נעמי ואת הדרמות שליוו את חייה של אימה והשפיעו על דמותה כמחנכת איתנה וחסרת פשרות. אלא שביום אחד האם קרסה זמנית בגלל אירוע לא חינוכי ולא חברתי בבית הספר הממלכתי דתי הרא"ה ברמת גן. ואז המניות של האם יורדות בבת אחת, בעיני הביוגרפית בת העשרה. אומנם האם הייתה ממנהיגי המאבק בצדק חברתי, אבל בבית היא הזילה דמעות כשהאני המאמין שלה בממסד התרסק. בנפשה, הבת כועסת על החולשה הזאת שלה למרות ניצחונה במערכה. הבת ששואבת חוסן נפשי מדמותה של אם חזקה, לא שוכחת לה שהיא נשברה בעיצומו של המאבק באנשי חינוך מהממסד הדתי של הפועל המזרחי, שתכננו להקים כיתות נפרדות לתלמידים האשכנזים וכיתות נפרדות למזרחים. מעשה שלא ייעשה בחינוך הממלכתי שבו היא למדה כל שנותיה.

בהמשך הסופרת שוקלת שאם הביוגרפית לא תסתיר ממנה את סודותיה, יעלה בידה לשבור את החומה הנפשית שמונעת ממנה לחשוף את סודותיה הכמוסים. הביוגרפית מחליטה להכניס אותה לאירועים בחייה שעד כה לא שמעה מפיה.

בפרק 17 נפגוש בדבר ומשנהו. עוצמה רוחנית כבירה הטומנת בחובה דבקות במטרה וחוסן נפשי אל מול חולשת נפש בזוגיות ובעולם הגשמי. בראשית שנות השמונים של המאה הקודמת, נקטע תהליך הגירושים בין נעמי למאיר. השיממון שחש מאיר כפה את עצמו על החירות שנעמי נטלה מחיי הנישואים שלא התאימו לה. אלא שמדי יום שישי, מאיר הגיע מתל אביב לקריית ארבע, הדירה שבה חיה נעמי כאישה פרודה ודפק על הדלת ולא הסתלק. השכנה הייתה יוצאת ומתוך מבוכה נעמי הכניסה אותו לדירה שלה. מאיר קבע  עובדה. בסופי שבוע הוא איתה.

הקהילה האידיאליסטית מתמוגגת מאושר. הינה מאיר מזכ"ל איגוד העיתונאים עד לא מכבר הוא משלהם. מאיר העמיד את עצמו כבן זוגה הבלתי מעורער של הסופרת הנכבדה, והיא טומנת את הראש בקרקע. בלית ברירה היא מחליטה שלמען הגשמת חזון גדול עליה להיכנע, כלפי חוץ, ולחיות עם השקר הפרטי שלה, תוך שמירה על יחסי ידידות ועזרה הדדית.

הביוגרפית לא שופטת אותה. היא מגלגלת במוחה את נסיבות חייה של הסופרת מרגע היוולדה ואילך, ומנתחת את מקור חייה הנפשיים בסגירות ובזיוף לצד מאיר, אישה הנוכחי ולצד הסביבה.

שיחות הביוגרפית עם ידידתה נעמי, הקריאה במאות מכתבי האהבה של נעמי ושל אהובה החי-מת, והעיון המוקפד ביומנים שלהם ועוד  - מעניקים לביוגרפית את הרגשה שסוף סוף היא יכולה לכתוב פרק חדש המתאר את המפגש המרטיט והגורלי הראשון בין נעמי לישראל. אבל קודם לכן היא עורכת חשבון נפש עם עצמה. משחזרת שרשרת אירועים מתקופת ילדותה שעיצבו את התנהלותה בזוגיות. אם כן, פרק 17 יספר בראשונה איך ממבט ראשון נולדה אהבה עזה.

הביוגרפית ממשיכה לקרוא לפני הסופרת את סיפור הרומן שחיברה לפני שנים. כשהיא מגיעה לבית הפרופסור לשיעור האוגריתי הפרטני השני, היא מוצאת אותו נסער בעקבות שיחה טלפונית עם חברתו האלמנה.

הסטודנטית מטה אוזן קשבת לצרה שאליה נקלע בגלל פליטת הפה שלו,

ומכאן ואילך שיעורי האוגריתית הפרטניים יהוו קרש קפיצה לבניית מערכת יחסים ידידותית וחריגה המושתתת לא רק  על הקשבה הדדית ועל חילופי דעות, אלא גם על ויכוחים נוקבים בינו לבין הסטודנטית הצעירה. עד מהרה מתפתח ביניהם קשר מפתיע ובלתי צפוי ששניהם מנסים להימלט ממנו.

הסופרת, שעשתה ימים בבית הביוגרפית, מאמינה שקיימת אהבה בבית הביוגרפית הצעירה, אבל יש בה עוקץ וחבל.

מנגד, הביוגרפית מהרהרת במחיר החברתי הכבד ששילמה הסופרת בעבור אהבתה העזה. ובכלל יש לה לביוגרפית הצעירה ביקורת על העדפת האידיאל של האהוב הנצחי על פני צרכיה הרוחניים והנפשיים של הסופרת.

בפרק 16 חלק א הסופרת תוהה בקול מה הוביל את ידידתה הביוגרפית להינשא לפרופסור שלה.

החתונה הסודית האינטימית של הפרופסור ותלמידת המחקר נערכה בביתה,

לאחר טקס הנישואים ברבנות ברמת גן וללא ידיעת משפחתה.

הביוגרפית קוראת לפני הסופרת את תיאור התפתחות הרומן בין הפרופסור

הערירי לבינה אשר העלתה אותו על הכתב, לפני שנים.

הרומן החל בנימה צורמת, בעיקר בגלל המחלוקות שלו עם קולגות,  ובהמשך

גם עם הסטודנטית הצעירה עצמה.

יתרה מזאת, אמירה מבודחת של הצעירה פותחת אצלו תיבת פנדורה. 

הנסיבות שהובילו לחורבן הנישואים שלו עטופים בתופעה חברתית רחבה 

שנודעה בקרב נשות החברה הגבוהה הירושלמית.

חלק א מסתיים בתום המפגש הדרמטי הראשון בבית המרצה.

צחוק, גיחוך, מבוכה ודרמה שולטים בחלקו השני של פרק 15. במרכזו – חוויות בלתי צפויות שחווים הביוגרפית הילדה והמורה לאנגלית בביתו.

 על כל אלה נוספים, מצד אחד מעללי הקנאה והשלכותיהם העקיפות על הטלטלה ברוחה ובהישגיה של הביוגרפית הילדה, הנערה והסטודנטית.

 מצד שני, הגאולה המגיעה ממקום לא צפוי.

בפרק 15 נראה כי הסביבה לא שתקה על המחווה של איזשהו מורה חריג כלפי בת הטיפוחים שלו. בברלין, הכיתה מצאה דרך להתנקם בילדה היהודייה הגאונה,

 ובישראל – המורים ואחדים מהורי התלמידים גויסו בידי כמה תלמידים כדי לשים סוף ליחס המועדף של המורה ולמפגשיהם. 

אצל הביוגרפית, השעות המשעשעות של המורה לאנגלית ובת טיפוחיו מחוץ לכותלי בית הספר חוסלו. 

מאוחר יותר כסטודנטית היא תיהנה מטיפוח כישרונותיה, בייחוד מאחד המרצים ואין הכוונה לפרופסור שהיא נישאה לו.

בפרק גם מובאת הדילמה שעמדה לפני הביוגרפית, הנערה והסטודנטית. 

אימה ייעדה אותה לגדולות והנה, על כורחה היא מוצאת עצמה בפעילות חינוכית בשכונות מוכות פשע וסמים.

 האם היא תשנה את עמדתה ביחס לנוער בסיכון שאיתו תבוא במגע? על כל זה ועוד בפרק הנוכחי.

פרק 14 עוסק בנושא אקטואלי מאוד, נושא שחוצה גבולות – דעות קדומות. על רקע האמירה של מנהלת בית הספר "בני עדות המזרח כביסה מלוכלכת,"

מתנהל ויכוח נוקב בין הורי הביוגרפית שגדלו ולמדו בארץ לבין שני ילדיהם הגדולים. ההורים הצעירים מתכחשים בתוקף לקיומן של דעות קדומות בחברה הישראלית בכלל

ובבית הספר של ילדיהם בפרט. הבן הבכור מוחה על דבריהם. אחותו מבינה לליבו, אך מקבלת את עמדת האם שמגינה על המנהלת (טובת התלמידים כולם עומדת לנגדה).

יחד עם זאת, הילדה מצטרפת לדעה של האח כי אי אפשר להוריד את הנושא מסדר היום בבית.

השיחה עם הסופרת על שלושה מורים בעייתיים בבתי הספר שבהם למדה הביוגרפית, שזורה בסיפורים דרמתיים ובקוריוזים.

לקראת סוף הפרק, הביוגרפית מכה על חטא. חושדת שהיא עצמה חטאה כלפי שתי סטודנטיות בגלל דעות קדומות.

הפרק מסתיים בעצותיה של הסופרת המלוות בדברי חוכמה הלקוחים מהמקורות היהודיים.

בפרק 13 אנו מרחיקים לשתי ארצות קומוניסטיות בַּעֲברן. ב-2006 הסופרת והביוגרפית מוזמנות להצטרף למשלחת של סופרים ומשוררים לבאקו וּליריד הספרים הבינלאומי במוסקבה. מאיר עוזיאל הסופר, העיתונאי והסאטריקן תיאר את המסע ההוא ב'השבוע' של עיתון הצופה ב-29 באוקטובר 2006. הכתבה המרתקת של עוזיאל "ארץ לא נודעת" סייעה בידי המחברת לשחזר במדויק עניינים אחדים.

לעצמו של עניין, הסופרת והביוגרפית חוות שמונה ימים של התרוממות רוח מחוץ לגבולות הארץ, אבל הם יסתיימו במפח נפש, מיד עם חזרתן  הביתה. 

בבאקו נעמי נישאת על כפיים. ההערצה הענקית מצד האזרים כלפיה מדביקה את צעדיה בכל מקום. אפילו שר הנפט האזרי יפה התואר נוהג בה כמלכה.

החוויה העוצמתית הזאת מחזירה אותה לעשרות השנים שהייתה מלכת הספרות העברית. בבאקו היא חוזרת לתקופה שידעה לפני החרם שהוטל עליה. באחד משמונת ימי הזוהר שהיא חווה ב-2006, הגעגועים לאהובה ישראל סוללים דרך לראיונות הנערכים עימה. מחוץ לגבולות הארץ, מאיר בן זוגה בהווה נשכח מליבה כמעט לגמרי.

במוסקבה היא מופתעת. רוסיה איננה מצטיירת בעיניה כפי שציירו אותה בקיבוץ שבו חייתה שנים ארוכות. הביקורים בַּאתרי תיירות שונים שם מחלצים מפיה תובנות, תהיות וגם בדיחות.

במרכז פרק 12 המעוֹרבות של הסופרת בחיי החיילת והסטודנטית הצעירה וההשלכות שיש לכך על חייה בשנות ה-70 של המאה הקודמת ואילך.

הסופרת מספרת לאורחיה שהיא הצילה את הביוגרפית בעת שירותה הצבאי.

ה"הצלתי את ציפי בצבא" מקומם את הידידה הצעירה. היא מנסה להפריך זאת  דרך סיפורי קוּריוֹזים מתקופת שירותה הצבאי.

בהמשך, נושא השיחה משתנה בסלון הבית אבל הידידה הצעירה שוקעת בתוך זיכרונות שאליהם מטפטפים המוקשים שארבו לה בבסיס. 

אלה מתערבבים עם אושר עילאי יחד עם נגיעות של מצבים מביכים ועצבות שחוותה בשנים ההן במפגשים השבועיים בבית הסופרת. 

לכל זה נוספות "הפתעות" בלתי צפויות שקרו לחיילת ולסטודנטית (לימים הביוגרפית) בעקיפין, על רקע קשריה עם הסופרת  המפורסמת. 

על כל פנים, יש לקח אחד שהיא למדה.

בפרק 11 הבאתי את סיפור נדודיה של הסופרת נעמי פרנקל במדבר סיני יחד עם אנשי השייטת 13 וצוללנים מיחידת 707 כשהם בדרכם לתעלת סואץ, לחצות אותה בספינות עם כוחותיו של האלוף במילואים אריק שרון, במלחמת יום הכיפורים, אוקטובר 1973. בפרק 11 מסע המלחמה שלה בסיני והזוועות שחוותה תוארו בהרחבה בהסתמך על הסיפורים שהסופרת סיפרה לביוגרפית ועל חומרים כתובים שרשמה.

כאן אני מעלה את הדברים שנעמי פרנקל עצמה העלתה על הכתב כשהגיעה מאש התופת בסיני לעיר תל אביב, וכולה השתוממות מהאווירה בעיר הגדולה הססגונית.

בפרוץ מלחמת יום הכיפורים הוציאו מיד את כל החיילות מסיני, ואילו את נעמי הטיסו דרומה למדבר סיני. ומדוע? סיסי, חייל שגילה תושייה ואומץ לב ונפצע קשה בשעות הראשונות של המלחמה, סירב להתפנות מיידית לבית חולים.

הראשונות של המלחמה, סירב להתפנות מיידית לבית חולים. הוא טען שרק נעמי פרנקל תבין לליבו ודרש לדבר איתה.  מה קרה במפגש איתו ומדוע היא, האישה היחידה, עברה את המלחמה עם החיילים וחצתה את תעלת סואץ בספינות גומי עם כוחותיו של אריק שרון וכיצד השפיעו עליה זוועות המלחמה  – תשובות על כך תקבלו בפרק זה.

נוסף על כך,  לאלו שחוו טראומות לכן יתקשו רגשית להקשיב למסע הטרגי הקשה הזה של נעמי, אני ממליצה לא להחמיץ את החלק האחרון של הפרק שבו אני מביאה תיאור אותנטי ומרגש שנעמי פרנקל חיברה על תל אביב כפי שנתפסה בעיניה, מיד בשובה לעיר במדים מאובקים מחולות סיני. זו גם הזדמנות לטעום במעט מכישרון הכתיבה המרטיט של הסופרת הנפלאה מדקה 59:30-44:23.

בפרק העשירי הביוגרפית איננה יכולה לשאת את האווירה המתוחה בבית הסופרת והיא מחליטה לברוח מהמהומה, אלא שהמצפון עוצר אותה. המצפון מעביר לפניה את המפגש הראשון שלה עם נעמי שהחל ברגל שמאל: הסופרת צעדה לבונקר של חיל הים מוקפת בקצינים גבוהים, ולכן היא החיילת לא ראתה את הפנים של האישה "החצופה", ונזפה בה ופגעה ברגשותיה. אבל הרגליים התחלפו. המפגש שהחל ברגל שמאל משנה כיוון כבר למחרת בבוקר. האישה הזרה נעצרה בכניסה לבונקר, סקרה את פניה של עובדת הביטחון הצעירה והחליטה לקשור איתה שיחה ולהפך – הצעירה גם קלטה את המבטים החכמים ואת האצילות של הדמות המיוחדת במינה. יחלפו ימים אחדים עד שאירוע משעשע יזמן לשתיים את האפשרות לפתוח בשיחות מלב אל לב, שיחות שלא תיפסקנה למעלה משלושה עשורים.

במלאת 104 שנים להולדתה של הסופרת הענקית נעמי פרנקל ו-13 שנה לפטירתה, אני מגישה למאזינים את התוכנית "הידברות עם קובי ברקאי". הריאיון נערך איתי, בנושא הביוגרפיה "מלכת הקונכייה" (3 כרכים) שהתפרסמה 2013.

קובי ברקאי הוא מהמשובחים שבקרייני החדשות. הוא גם עורך ומגיש את תוכניותיו שעניינן אקטואליה, תרבות, חברה ועוד, בצורה מקצועית ומאלפת.

בפרק זה אנו עדים להתפכחותם של הסופרת ובן זוגה. מאיר נקלע למצב ביש. הוא אדם מחושב ופרקטי אשר בשנותיו הארוכות היה מכלכל את צעדיו הכלכליים בזהירות, התפתה לגלות נדיבות לב יוצאת מן הכלל, בשנות ה-70 לחייו. השיקול שלו היה שהוא עומד להיות מיליונר. וכך הוויתור על הון מחסכונותיו,  פוגע בו בהווה. בחלוף עשור ומעלה,

חוסנו הנפשי מתערער והוא שוקע בחרדה קיומית המחבלת בבריאותו.

ומה קרה לאדם סולידי ובעל תבונה כלכלית שכמותו? הסתבר לו שמאות אלפי אירו לא יישפכו עליו מגרמניה, והגילוי הזה גורם לו "לירות לכל הכיוונים". להשבת ביטחונו הכלכלי, הוא עושה פעולות נמרצות. מקבץ נדבות בשם רעייתו המפורסמת מה שגורם לה לצאת מהכלים. לתימהונו, היא אשת רוח ענקית מתפכחת. היא מתעוררת לפתע לצד החומרי של החיים. על כל פנים, תגובתה החריפה על החיפושים שלו אחר מקורות מימון להוצאות בריאות ועוד  מעכירה את האווירה בבית.

בחרתי לחשוף את הפרק העגום הזה לא רק ב"מלכת הקונכייה" אלא גם כאן בפודקאסט כדי לומר למבוגרים שנפשם יוצאת לעזור לצעירים מהם, להפעיל שיקול דעת לפני שהם מצמצמים את חסכונותיהם. הזיקנה יקרה מאוד. פרט לכך, אי אפשר לדעת מה יֵלד יום. ומוטב שלא ייפלו למעמסה כלכלית על כתפי צאצאיהם שממילא מתמודדים עם שלל אתגרים שמציבים לפניהם החיים המודרניים.

בפרק זה ניחשף לאי השקט המחריף בבית הסופרת. בעבר ניסתה נעמי לשבור את ברית הנישואים עם בן זוגה הנוכחי, אך אילוצים שונים כפו עליה להישאר בתוך המסגרת שכלל לא תאמה את אופייה והובילה אותה לחיים מזויפים, שלדבריה עיוותו את דמותה.

אבל בדצמבר 2005, היא קשישה הסובלת מחוליים פיזיים ומתייסרת נפשית יום-יום, שעה-שעה, בגלל הרחקת הבת של ישראל את שלושת נכדיה האהובים שאותם טיפחה – עושה מעשה בל ייאמן. האם תנצח. האזינו והחליטו בעצמכם.

אני מבקשת להזכיר שהסיפור נדון בהרחבה בביוגרפיה "מלכת הקונכייה", כרך ג. אזכורים שונים תועדו בכלי התקשורת, ולכן אין כאן משום חשיפה של פרשות חדשות.

בפרק זה מתגלעת מתיחות-מה בין הסופרת לידידתה הביוגרפית. פרנקל מודאגת יותר ויותר ככל שלתחושתה קיצה קָרֵב. היא טוענת בפני הביוגרפית שהיא איננה מודעת לעצמה והיא תמימה ולכן עליה להיות ערה לסביבה כדי שלא תיפגע לאחר מותה.

התואר 'תמימה' מכעיס את הביוגרפית כי מילדותה ועד עצם היום הזה היא חשה מגודפת  בתואר הזה, שכן מבחינתה 'תמימה' הוא תואר מכובס לטיפשה.

היא פגועה כי עמוק בנפשה היא יודעת שהסופרת צודקת. אירועים מתקופות שונות בחייה מוכיחים זאת. עם זאת אין שחור ולבן.  קורה שבמודע הידידה הצעירה נאלצה להעמיד פנים של תמימה, כאמצעי להתגבר על מצבים מביכים שמקורם בחשיפה פומבית של הפרטיות שלה.

על כל פנים, בהווה, אוזניה אטומות להסבר של הסופרת כי גם אהובה המנוח היה תמים וזו תכונה של חכמים.

עניין נוסף, ככל שהביוגרפית מושרשת בעולם האקדמי ובעשייה המחקרית, נגרעת ממנה היכולת לקיים יחסים בין-אישיים מקובלים בחברה. היא מתנהגת בחוסר טאקט כשהמניע העיקרי שלה הוא להקפיד על אמירת אמת, גם אם מדובר בפרט שולי לגמרי. הדרך הזו שלה מתנגשת עם האמת המוצקה המהותית של הסופרת ובעקבותיה מתגלע מצב ביש.

בפרק שלפנינו נפגוש את יחסה של הסופרת כלפי דעותיה וכלפי התנהגותה המפתיעה והחריגה של הביוגרפית בנסיבות שונות. להערכתה, ידידתה הצעירה מושפעת מבן זוגה הפרופסור אנסון רייני. זאת אומרת, היא נשענת על מקורות ראשוניים אותנטיים ועל מחקרים אקדמיים יבשים, במקום לצד זה - לתת מקום של כבוד לדמיון, כפי שנהגה בעבר.

ועוד, נעמי חשה צביטה בלב כשהידידה הביוגרפית ממהרת להסיק מסקנות שגויות, לדעתה, בַּפּרשנות שלה את דברי הרב הספרדי, איש קריית ארבע, שאותו היא הסופרת מוקירה מאוד. אשר לביוגרפית היא תופתע לגלות עד כמה הרב אדם חכם, נאור, מבריק ובעיקר צנוע מאוד.

על כל פנים, בעבר הסופרת הייתה מקשיבה לביקורות של הצעירה בנחת, בעניין רב ואפילו בסיפוק, אפילו כשלא החמיאה לספרו של ידידה הנכבד, שופט בית המשפט העליון חיים כהן ופעם אחרת להרצאתו על ספרה "צמח בר".

נעמי פרנקל בדרכה שלה אבל בן זוגה, מאיר בן גור, התקשה לשאת את החוצפה של הצעירה שהוא חיבב אותה מאוד. מאיר לא הבין מאין היא שואבת עזות מצח לבקר אנשים מכובדים ששמם הולך לפניהם. בפרק זה תקבלו תשובה לתהייתו.

ועוד עניין המופיע כאן, לאחר התאוששותה של פרנקל ממצב אנוש ושהייה ארוכה למדיי בטיפול נמרץ, מתחדשות השיחות הרוחניות בינה לבין הביוגרפית. השתיים מדברות על תורות של פילוסופים, בעוד מאיר בן גור, אדם מעשי, חש אי שקט בביתו והוא איננו שותק.

וזה המקום לציין שכל העניינים הקשורים במאיר בן גור ז"ל הובאו בביוגרפיה "מלכת הקונכייה" ואין חדש בהם.

הסופרת נעמי פרנקל, שחוותה את עלות הנאצים לשלטון בחוצות ברלין, אומרת לביוגרפית שהמאה העשרים דוחה אותה כי היא הייתה מאה פרועה וּטרגית, מכמה סיבות. ראשית, התחוללו בשנותיה שתי מלחמות עולם אכזריות שהתוצאות שלהן ניכרות עד עצם הזה.

שנית, זו הייתה מאה פוליטית. כלומר אדם ללא דעה פוליטית לא נחשב אדם.

שלישית, בשנים המוקדמות של המאה העשרים - התפשט הרעיון של אהבה חופשית ללא התחייבות וללא רגש.

ופרנקל הוסיפה שעוד בילדותה, היא שקראה בלי סוף רומנים של בני המאה ה-19, סלדה כששמעה את מורה הבית הצעיר נלהב מהדוגלים באהבה חופשית.

פרנקל אומרת לביוגרפית שלה שאף על פי שנולדה באמצע שנות החמישים של המאה העשרים, היא בעצם כמותה שייכת לבני המאה הרומנטית ולא למאה הפרועה שהידלדלו בה ערכי מוסר נעלים.

הביוגרפית איננה מבינה מדוע ידידתה הסופרת חושבת כך והיא מתחילה לגלגל במחשבות שלה אירועים מכוננים מימי ילדותה שעניינם אהבה ושברון לב וחינוך לאסתטיקה.

בחלקו השני של פרק ד נפרסים מעשיה הבלתי צפויים של הביוגרפית הילדה, בייחוד בבית הספר, בכל פעם שבעיניה נעשים מעשי עוולה. מושם דגש על התמודדות המורים עם הילדה החריגה בהתנהגותה ועל דרכם למתן את התפרצויות הזעם שלה ו/או לטפח את כישרונותיה או השגותיה באווירה הומוריסטית.

בפרק זה מתוארים מצבי הנפש המשתנים של הביוגרפית הילדה בבית ובבית הספר והשלכותיהם על מעלליה החריגים. אירועים אחדים מעמיקים את רגישותה ולית דין ולית דיין. אמוציות עזות מאוד שולטות במעשיה אך יש מי שיתמוך בה בשעת שפל.

הביוגרפית חשה על בשרה את המעברים הקיצוניים שלה מחברה חילונית, שמאלנית ויהודית-ערבית, חברה שמקיפה אותה במכללה האקדמית בית ברל לחברה שומרת מצוות ואידיאליסטית הנושאת על דגלה את חזון ארץ ישראל ואיננה מוכנה להתפשר על שעל מאדמת האבות.

בנסיעה באוטובוס המוביל מירושלים לחברון-קריית ארבע הביוגרפית חווה את הסכנה בדרכים, בעוד אוזניה כרויות ליוזמות של הנוסעים הלוהטים, לסכל את ביצוע ההתנתקות מעזה ומצפון השומרון שעליה הכריז ראש הממשלה אריק שרון.

הרוח הלוחמנית השוררת באוטובוס מחזירה אותה לעימותים שלה עם הסופרת נעמי פרנקל סביב שאלת הצלחת מחנה הימין להעביר את רוע הגזרה של גירוש יהודים מבתיהם. פרנקל מאוכזבת מהדברים שמטיחה בה ידידתה הצעירה, והרהוריה נושאים אותה לצו הגירוש שהתקבל בביתה בברלין, זמן קצר לאחר עליית הנאצים לשלטון.

שיחותיה של הביוגרפית עם הנוסעים מותירות אותם פעורי פה. הם נוהגים בה בכבוד בשל קרבתה לסופרת הנערצת עליהם ובשל הישגיה האקדמיים, ואילו היא מגחכת בנפשה. במוחה עולות תמונות של נעמי הלוחמת בחזית במלחמות ישראל, לרבות היותה האישה היחידה שבעיצומם של הקרבות הקשים בסיני -חצתה את תעלת סואץ עם הכוחות של האלוף אריק שרון.

הביוגרפית מעמידה את חייה האומללים של הסופרת לצד עשייתה מול קורותיה שלה והיא איננה מבינה מה יש בה שידידתה נעמי, אישה רבת פעלים, מתעקשת להציץ לתוך עולמה פנימה. לבסוף, בלחץ ידידתה היא מחליטה לחפור בַּעֲבָרָהּ.

במרכז הפרק השני עומד מקרה אונס והתייחסות הסביבה כלפי הנפגע והסתייגותה של החברה ממנו. יתרה מזאת ההתכחשות למעשה הנואל ותחושת הבושה של כל הנוגעים בדבר.

בראשית שנת 2001 הסופרת נעמי פרנקל סיפרה לי  שחוותה אונס בקיבוץ על ידי חלוץ מיוחס, והודות לאהובה ישראל רוזנצווייג חשה הקלה נפשית.

אבל עם מותו ב-1969 הכול צף ועלה והיא נחלשה. ברגע מסוים כבר לא הייתה מוכנה לשתוק וביקשה שאפרסם זאת. המטרה העיקרית שלה הייתה להראות את כוחה של אהבת אמת, אהבה מעומקא דליבא, אגב הנצחתו של אהובה ישראל.

לא הייתה בידי תעודת עיתונאי ואמרתי לה גלויות שאינני מוגנת משפטית, ולא אוכל לפרסם זאת בביוגרפיה. לכן בשנת 2006 התראיינה אצל ידידה העיתונאי מאיר עוזיאל והוא פרסם את סיפורה בדבר האונס בעיתון "מקור ראשון".  ואגב באותה שנה נטבע בארצות הברית המונח ME Too.

בעוונותיי הרבים, בכל פעם, ששמעתי ממקור ראשון מסטודנטיות שנאנסו או שמעתי בכלי התקשורת או קראתי את עדויות התוקפים, כיצד הקורבן לא התנגד וְכִבְיכול אף שיתף פעולה, התקשיתי להבין מדוע לא התגונן. לא יכולתי לדמיין את מצב הקיפאון שנעמי תיארה אותו לפניי, עד שחוויתי תקרית יוצאת דופן. בעקבותיה הבנתי לראשונה כיצד ייתכן שילד או ילדה, נער או נערה, איש או אישה חזקים נפשית ואפשר שגם פיזית, נאלמים בבת אחת וממלאים את הוראות התוקף.

היום יש לי ההזדמנות לפנות לכל המתהדרים פומבית, בהצלחתם הכבירה להדוף עברייני מין, ואני מכלילה את עצמי בתוכם. אני רוצה לומר להם לאט לכם. יש מצבים שבהם גורם ההפתעה עלול לשתק כל אחד ואחד. זה קרה לי. למזלי להוציא את הקיפאון ואת חוסר האונים, לא נפגעתי.

אבל כעת ברור לי שהנפת דגל הניצחון של התמודדות עם תוקפים, חייבת להיעשות בצנעה. עלינו לזכור! מתהלכים בינינו נפגעי תקיפה מינית  מושפלים ועם רגשי אשם, אף על פי שלא חטאו.  החוויה הקשה שעברה עליהם, אפשר שתהיה מודחקת, עם זאת בחלוף השנים, היא עלולה לפרוץ, במלוא עוזה ולהכביד מאוד על הקורבן, אבל גם על סביבתו הקרובה. ואם נפנים זאת ונרסן את עצמנו, לא נוסיף בשגגה על הסבל שלהם.

בפרק הזה, הביוגרפית של הסופרת נעמי פרנקל נתקלת באקראי במבנה של מוסד לחולי נפש. ואותו מבנה מחזיר אותה לתקופת ילדותה בראשית שנות ה-60 של המאה הקודמת. ובעצם הזיכרונות שלה מציגים את ההתמודדות שלה הילדה עם פגועי נפש כתוצאה מהשואה.

על בסיס יומיומי, אודים מוצלים מאש חולפים על פניה ברחוב, והיא הילדה איננה מסוגלת להיות אדישה למצבם, והיא מגיבה לתופעה בדרכה שלה.

בפרק הזה גם מובאת נקיטת העמדה של הילדה ביחס לַמחלוקת שהייתה באותן השנים, סביב השאלה, אם קורְבנות השואה הלכו כצאן לטבח.

כששיתפתי את נעמי פרנקל באירועים האלה היא אמרה לי חד וחלק: מי שלא היה שם לא יבין לעולם מהי השואה ולא משנה כמה ספרים ייכתבו על הנושא הזה או כמה סרטים יציגו או כמה ידברו על כך או כמה פעמים יבקרו במחנות ריכוז.

נעמי שנמלטה מגרמניה ב-1934, הוסיפה: "אני חוויתי טיפה מהיטלר ומעולם לא השתחררתי מזה, ותארי לעצמך עם מה התמודדו ועם מה מתמודדים ניצולי השואה מבחינה נפשית ועם מה ימשיכו להתמודד עד יום מותם. ואני אומרת לך שגם אחרי מותו, היטלר הצליח. היטלר הצליח להרוס משפחות בגלל החורבן שהטיל לדורות. ויחלפו שנים רבות עד שנבריא מזה.

לכשעצמי, המסוגלות של ניצולי השואה לשרוד, להקים משפחות, לתרום לחברה בכל תחומי החיים לימדה אותי שאין דבר העומד בפני הרצון. בהשראתם, שום קושי לא ישבור אותי.

יחד עם זאת, מבחינה מוסרית, אנו מצווים לעזור לאותם ניצולים שניטלו מהם שאריות כוחות החיים, בלא לחטט מדוע הם נפלו ואילו אחרים הרימו את עצמם. איש איננו יכול להעמיד את עצמו במקומם!

האזנה נעימה

בספר ובפודקאסט "אורות בחשכה" הסופרת נעמי פרנקל והמחברת פורצות חומות של שתיקה. היצירה שופעת משפטי חוכמה המוציאים את החשיפה של פרשיות חיים סוערות מדרגה של סיפור נרטיבי דוקומנטרי לספרות ערכית.

אך בעיקר בפודקאסט הזה תוכלו לקבל שני דברים חשובים:

1. סיפורה של נעמי פרנקל שהייתה מלכת הספרות העברית ונמחקה בגלל דעה פוליטית, מובא כדוגמה וממשות למה עלול לקרות בחברה הישראלית אם לא נקבל איש את רעהו – מדינה שלמה מחקה סופרת גדולה ונערצת רק כי עברה לצד הימני של המפה הפוליטית בישראל.

2. תוכלו לקבל הצצה לידידות נדירה ומפרה, שתי נשים אינטלקטואליות ששלושים ושש השנים המפרידות ביניהן, אינן מפריעות להן לבנות לעצמן עולם משופע בחן, בחסד, בחמלה, בהפריה הדדית ובעוצמה אדירה הודות לאהבת אמת גדולה של שתי נשמות תאומות.

וכעת אתם מוזמנים להצטרף למסע מרתק של חיים, חיים כפולים במובן של דאבל סיפורים, נעמי ואני, שהצטלבו ויצרו מהות חדשה.

אני מזמינה אתכם למצוא דרך המראה שתקבלו ממני, כיצד תוכלו לחיות את חייכם במלוא העוצמה, וכמובן ליישם מסקנות חשובות ברמה האישית וברמה של ההווה של מדינת ישראל והעתיד שלה, על כל גווניה הפוליטיים.

כאמור, הפרקים של הפודקאסט יעלו אחת לשבועיים. בכל פרק אתן לכם את הראייה שלי ואת התובנה העיקרית ואז אגלוש להקראת הפרק.

האזנה נעימה

ציפי כוכבי-רייני