שמנות מדברות

בפרק אור ונועה מדברות עם נעמה שטיין. שימו לב שבפרק יש גם נושאים מורכבים של שמנופוביה, מוות, תגובות לא נעימות לאקטיביזם שמן ועוד.

על מה אנחנו מדברות בפרק:

התמודדות עם בריונות ותגובות קשות בטיק טוק, סוגי התגובות שמשפיעות לרעה ואלו שקל להתמודד איתן

מדברות על האיום שנמות ועל מוות של אנשים שמנים  

הפער בתפיסה כשנשים רזות ושמנות לובשות אותו הדבר וללכת חשוף כאישה שמנה

האם הדור הצעיר יותר מקבל גופים שונים?

נעמה שטיין:

בפרק אנחנו מדברות על הריון ולידה, שמנופוביה רפואית, שמנופוביה מהסביבה, וההתמודדות עם השינויים בגוף, תמיכה של בן הזוג ועוד.

אור מספרת מהחוויה האישית שלה, ונועה בעיקר מקשיבה.

הפרויקט של נועה - אומרת כן לעצמי, שלושה שבועות של התיידדות עם הלא שלנו. כל הפרטים בלינק

בפרק אנחנו מדברות על כל שבעוד שברור שאנשים אומרים "איך רזית" מתוך מחמאה, למעשה זה יכול להיות מאוד לא נעים, ורומז שאנחנו תמיד תחת ביקורת ושיפוט על מצב הגוף שלנו. איך נוכל לאזן בין ההבנה שבחברה שמנופובית ייתכן ונאמר לנו "רזית" באמת מתוך רצון לפרגן - ובין תחושת אי נעימות והרצון להציב גבולות? נחשוב ביחד על הדרכים בהן נוכל להתמודד ואולי אפילו להשפיע.

בפרק היום נדבר על סיפורי הרזיה ומה המשמעות שלהם בשיח. טיבן של דיאטות הוא להיכשל (או יותר נכון, להכשיל), אז איך זה שאנחנו שומעות כל כך הרבה סיפורים על הצלחות? מה קורה כשהסיפור אינו שלם, אלא מתמקד רק בתקופה מסוימת וקצובה שבה התרחשה ירידה משמעותית במשקל, בלי לספר שבעצם כולו עלה לאחר מכן, ולא הצלחנו לשחזר את אותה "הצלחה" בגיל מאוחר יותר או אחרי שהגוף התעייף מדיאטות? ננסה לחשוב ביחד על איך להתייחס לסיפורים האלה שמגיעים הרבה פעמים בצורת המלצות חסרות גיבוי

בפרק הזה אנחנו מדברות על האופן בו כל פעם שאישה שמנה אומרת שטוב לה, או צריכה תמיכה, או מעבירה ביקורת חברתית על שמנופוביה יבואו אנשים טובי לב וידאגו לבריאות שלה בכזו נחרצות עד שהנושא המקורי של הפוסט\שיחה יוסטו הצידה ולפתע תמצא עצמה אותה אישה צריכה להראות בדיקות דם כדי להוכיח שהיא בריאה או להתנצל על היותה חולה ולהסכים שבכל מקרה לא מגיע לה להיות מאושרת אלא חייבות לדבר על הבריאות שלה (הרזון שלה)

או בקיצור, הפרק הזה מוקדש לטרוליזם בריאות, והדאגה הלא מאוד כנה של זרים (ולעיתים קרובים) לבריאות של אנשים שמנים, שהיא למעשה פשוט העובדה שאנחנו לא באות להם טוב בעיניים ולכן רוצים שנהיה רזים ורזות. 

בפרק זה אור ואני מדברות עם ליה רוזנצוויג ושרה שני על אכילה אינטואיטיבית. מה העקורונת או העוגנים שלה, כיצד היא שונה מדיאטה, איזה שינוי היא עשתה בחיי שתיהן, איך מדברות על אכילה אינטואיטיבית עם נשים שעולם המושגים של דיאטה כבר מוטמע בהן ועוד. 

ליה רוזנצוויג. ציירת. פעילה בקידום המודעות ל'בריאות בכל מידה' ו'אכילה אינטואיטיבית'. 

שרה שני - דיאטנית קלינית. עוזרת לנשים עם 

PCOS

 וטרום סכרת להשתחרר מההתעסקות עם דיאטות ומשקל. מלמדת אכילה אינטואיטיבית ומאמינה בבריאות בכל מידה. 

מעבירה הרצאות וסדנאות.

ניתן למצוא אותי בעיקר בטלפון 054.3144042 

בקצרצר הזה אנחנו מדברות על האופן בו להיות פרפורמרית "מכפרת" על היותינו שמנות, אם כי עדיין יש המון המון לחץ. וכך "מותר" להיות שמנה אם את שחקנית, זמרת או סטנדאפיסטית ממש טובה. 

אולם רובינו לא פרופרמיות אלא רק חיות את חיינו הגוף גדול ולכן החברה רוצה שנצמצם את עצמינו או נשקיע בגוף כדי למסך ו"להסתיר" את היותנו שמנות

שימו לב: הפרק עוסק בנושא הטעון והטריגרי של הפרעות אכילה. אנחנו לא נשות מקצוע ולכן לא מאבחנות או מייעצות - אם אתן מזדהות עם הדברים שנאמרים בשיחה, או אם אתן מרגישות באופן כללי שיש לכן קושי נפשי מול אוכל, חשוב שתפנו לאשת מקצוע

***

השבוע נארח את זהר ברטל הנהדרת לשיחה פתוחה במיוחד על הפרעות אכילה. זהר, בת 28 מהרצליה, היא סטודנטית לתקשורת ויוצרת תוכן. אחרי ששיחקה בסרט על הפרעות אכילה, הבינה שסובלת מהן בעצמה והחליטה לאשפז את עצמה במחלקה להפרעות אכילה בתל השומר. האשפוז היה ראשון מסדרה של אשפוזים וטיפולי יום, ובלה בלה היום זהר פה כדי לדבר על להיות שמנה עם הפרעות אכילה (מבטיחות שה״בלה בלה״ זה הנוסח שלה :))

בקצרצר זה נדבר על תוכנית דוקומטרית (לכאורה) בשם

 My 600 pound life

אשר עוקבת אחרי אנשים בדרכם לניתוח ביראטרי. נסתכל על הנרטיב היחיד שהתוכנית מיצרת, על הדה-הומניזציה והגרוטסקיות שבה מוצגים אנשים שמנים, וכיצד מוצג התהליך שלהם לניתוח כתהליך של החזרת האנושיות. 

פרק מומלץ להאזנה, תוכנית לא מומלצת לצפייה.

תוכנית הריאליטי "דה ביגסט לוזר", שקיבלה גם גרסה ישראלית בשם "לרדת בגדול", הייתה במשך שנים רבות עמוד תווך בלוח השידורים האמריקאי ונחשבה למעוררת השראה ומחממת לב. אבל כשמורידות את המשקפיים השמנופוביים ומתחילות להסתכל בביקורתיות, מהר מאוד מתגלה הפקה צינית וחסרת אנושיות שמשתמשת בשמניםות ככלים גרוטסקיים במשחק שכל מטרתו בידור. ממאמנים אכזריים לשגרות אימונים בלתי אפשריות ואפילו שימוש בחומרים אסורים, התוכנית הותירה את ממשתתפיה עם נזק נפשי ובריאותי. בפרק נדבר על מה קרה שם, ואיך יכול להיות שבמשך למעלה מ-15 שנים המופע השמנופובי והאלים הזה מעצב תפישות ציבוריות לגבי שמנים ושמנות.

הפרק הזה לא היה מתוכנן לעונה, אבל לאור האירועים האחרונים החלטנו להקליט ולהוסיף אותו במיוחד. שימו לב, הפרק מכיל תכנים על הפלות עם ציון של מוות, תקיפה מינית ואפליה רפואית.

 *** 

ההפיכה של הפסיקה "רו נגד ווייד" בארה"ב העלתה מחדש דיון שאף פעם לא ממש נפסק על הזכות להפלה. בפרק נדבר על איפה השיח הזה פוגש את האקטיביזם השמן: על ההגנות הלקויות של שמנות מהריון עם תרופות עם יעילות מוגבלת, לחצים בין-אישיים לשים את הנוחות של אחרים על פני ההגנה שלנו וגם על מקרי הקיצון בהם שמניםות נתפשות כלא אמינות כשהן מדווחות על חיי המין שלהן ואפילו על מקרים של תקיפות מיניות. 

הפרק נדבר עם אחת מחלוצות הבודי פוזיטיב ברשתות החברתיות (ומעבר להן) - מיי גרף הנהדרת! נדבר על ההצטלבות בין אופנה ואקטיביזם, על הכוח של קהילה ועל שחיקה, וגם על העתיד שהיינו רוצות לראות. מיי, היום בת כמעט 40, מספרת שבשנות ה30 שלה, אחרי שנים רבות של דיאטות כושלות, שנאה עצמית ותחושת חוסר סיפוק התחילה בתהליך קבלה עצמית של המשקל והמראה שלה. בשיא התהליך פתחתה בלוג שהיה מצליח למדי בז'אנר ובהמשך גם קבוצת פייסבוק בשם "מקומרות" שנועדה לעסוק בדימוי גוף עם דגש על נושא המשקל.

בפרק אנחנו מדברות כל המילה מכוערת והמשמעויות החברתיות שלה והדמיון לשימוש במילה שמנה. 

הפוסט שהביא לדיון:

בפרק הזה אנחנו מדברות על המשפט "הכיני גופך לקיץ" על הציפיה לעבוד קשה כדי "להרוויח את הזכות" להסתובב בקצר. אנחנו מדברות על האופן בו אנחנו מטמיעות את הצורך להסתתר ובכך לובשות בגדים שאינם מותאמים לקיץ הישראלי המדברי, על  אפשרויות שונות להתאמן בכן ללכת בקצר, כמו ללכת עם חברות, או לזמנים קצרים. אנחנו מדגישות שזה בסדר לדאוג לגוף כמו שהוא עם כובע, קרם הגנה ומין, וגם עם מזגן, בחירת פעילויות שמתאימות לנו והצבת גבולות. האזנה נעימה ביותר.

לינקים 

בקרוב מאוד תעלה העונה השניה, והנה טעימה קטנה ממה שמחכה לנו

הצטרפו אלינו להצצה למאחורי הקלעים של הפודקאסט. נספר לכן קצת על הפאדיחות, המחשבות והתהליכים שפיתחנו לאורך העונה. נדבר על איך נולדים רעיונות וראיונות, מה למדנו בדרך וקצת מחשבות על העתיד. זה זמן טוב להודות לכן על ההקשבה, על הפידבקים ועל התמיכה שקבלנו מכן. הייתה לנו עונה נפלאה - ונתראה בקיץ לעונה השניה!

אוו מיי גוד, מארחות את אורררר

בפרק אנחנו מדברות על המאמר אותו אור כתבה יחד עם ד"ר שרה כהן שבוט. המאמר מנתח את פוסטים באינסטגרם של חברת "דאבליו-דאבליו" (לשעבר "שומרי משקל") בהקשר של זמן, ודן באופן שבו החברה בונה נרטיב מסוים של החיים בגוף שמן (או "לא רזה מספיק") שמטרתו לתקשר ללקוחות בהווה ובפוטנציה שהן זקוקות למוצר אותו היא מציעה. הצטרפו אלינו לשיחה על נסיון של מיתוג מחדש של חברות דיאטה כממוקדות ב"וולנס", תוך מחזור סטריאוטיפים ישנים ודכאניים, הנוגעת באופן בו שיח הדיאטה מובנה ומשתלט על חיינו.

הפעם נדבר על הנושא החם של התקופה - שיח פוליטיקלי קורקט. לא פעם עולה הההאשמה שהיום א'נשים פשוט רגישות מדי, ושהנורמה החברתית החדשה מעקרת את היכולת לנהל דיונים בגלל הפחד שדברים שנאמרים ייתפשו כפוגעניים שלא בצדק. ואנחנו שואלת - האמנם? ניסינו להבין איך אנחנו מגדירות תקינות פוליטית ואיפה היא פוגשת אותנו בעשייה של האקטיביזם השמן. נמשיך את הקו של הפרק הראשון והדיון במילה "שמנה" וננסה להבין מה בשפה נושא איתו כל כך הרבה כוח, והאם באמת המטוטלת נעה רחוק כל כך שהיום כבר אי אפשר להגיד שום דבר (ספוילר: אם אתן מכירות אותנו נראה שאתן יודעות שהתשובה היא בטח לא "כן", אבל היא גם יותר מורכבת מרק "לא").

נפגשנו עם נבט, גיקית מקצועית, כדי לדבר על ייצוג שמן במדע בדיוני ופנטזיה.

הסתכלנו על דמויות שמהוות ייצוג טוב, יצוג לא טוב, וייצוג שהוא מורכב.

בדרך התפנגרלנו על דמויות אהובות.

לכבוד ולנטיין׳ס דיי, הוא חג האהבה הלועזי, הזמנו את ענבר לוי-אריאלי הנהדרת להצטרף אלינו לשיחה על רומנים רומנטיים. נדבר על הייצוגים השונים (והמעטים) לשמנות בז׳אנר, על התסכולים והנצחונות, ועל האם הוספת מורכבות לסיפורים - כזו שתאפשר ליצור דימויים טובים של שמניםות - בעצם מנוגדת לקלילות המאפיינת את הרומן הרומנטי?

בפרק הזה אנחנו מדברות עם ענת אסודי אקטיבסטית באדי פוזיטיב ומדריכת פילאטיס. בפרק אנחנו מדברות על הקשר בין פילאטיס לבאדי פוזיטיב, ועל התהליך של ענת לעבור מלהיות במבוכה לגבי היותה מדריכת פילאטיס שמנה לריקליימינג ושילוב של שתי הזהויות. אנחנו מדגישות כמה חשוב הייצוג ואיך הוא פותח לנו את הדימיון לכך שגם אנחנו יכולות. אנחנו מדגישות את הצורך להתאים תרגילים ופעילות גופנית לגוף שלנו.ואת ההבדל בין לעשות ספורט ללהיות ספורטאיות, וכמה חשוב לפרק את הקשר בין לעשות פעילות גופנית לבהכרח להיות טובה בפעילות גופנית. אנחנו מסתכלות על החסמים שיש לנשים שמנות להתחיל לעשות פעילות גופנית ממחסור בבגדי ספורט ועד מדריכי כושר לא רגישים.

ענת אסודי:

מקדמת דימוי גוף חיובי, מנהלת שותפה ב'פורום המקצועי לקידום דימוי גוף חיובי בישראל', מדריכת פילאטיס בגישת בודי פוזיטיב, מרצה ומנחה סדנאות דימוי גוף חיובי, יוצרת תוכן. בעלת תואר ראשון מטעם האקדמיה למחול ותעודת הוראה

תמונות לפני ואחרי הם אחד מסימני היסוד של תרבות הדיאטה.

הן מראות רגע קפוא בזמן ומציירות תמונה של פעם כשהייתי שמנה היה רע, ועכשיו כשאני רזה טוב.

הן מסמנות לנו שכדי לעשות דברים שאתן רוצות, קודם כל צריך לרזות, ואחר כך אפשר לעשות.

ואנחנו אומרות, לא. אפשר לעשות גם עכשיו.

בפרק אנחנו מדברות על מה יש באידאל היופי כיום: רזון,לובן, להיות חטובה ועוד. אבל הכל במידה וללא מאמץ. 

אנחנו מדברות על השורשים ההיסטורים הגזעניים והמקטינים של אידאל היופי המערבי כפי שהוא היום, ומזכירות שמדובר כמובן במשהו משתנה ותלוי תקופה ותרבות.

אנחנו מעמיקות בכך שהאידיאל הזה הוא בלתי ניתן להשגה מאחר והוא משתנה וזהה כל הזמן - תמיד אפשר "לשפר עוד קצת. והתנועה הזו הינה רווחית מאוד בעולם קפיטליסטי.

אנחנו מזכירות שמי שיצר את משחק היופי כערך זה החברה, ויש לנו את היכולת להתנגד או לשחק בדיוק במידה שמתאימה לנו.

האזנה נעימה. 

פוסטים על הספר של סברינה סטרינגס

בחלק השלישי של ספיישל "שמנות מדברות על מערכות יחסים" נדבר על מערכות יחסים רומנטיות. נדבר על משיכה והאופן בו היא מושפעת מהחברה, על ההבדל בין "אני לא נמשך אלייך ל"אף אחד לא נמשך אלייך", נדבר על כך שלהיות לבד זה לא הדבר הכי נורא שיכול לקרות ושעדיף להיות לבד מאשר להיות במערכת יחסים מורידה , על כך שמערכות יחסים רומנטיות יכולות להיות מקום מרפא ואוהב וגם מקום כואב ושמנופובי.

קישורים נוספים:

השנה החדשה פה ואנחנו מוקפות בשיח על שיפור עצמי ומטרות. הצטרפו אלינו לשיחה קצרה על הלחץ להשתנות או לשנות בצורה קיצונית ומדידה, על הצבת מטרות פיזיולוגיות לעומת תהליכים ועל איך נוכל לנצל את נקודת הציון שהיא השנה החדשה כדי לחשוב על מה אנחנו באמת מאחלות לעצמנו.

בחלק השני של ספיישל "שמנות מדברות על מערכות יחסים" נדבר על מערכות יחסים בין חבריםות וקולגות. נדבר על הייחוד של חברויות ממערכות יחסים במשפחה או בזוגיות, ועל החשיבות שלהן כמקום שאנחנו בוחרות להיות בו - ועל הקושי שעולה כשנכנסת לתוכן שמנופוביה. בנוסף, נדבר על הקשיים הספציפיים שמעלה שמנופוביה במקום העבודה, ועל האתגרים הספציפיים בהתמודדות איתה.

קישורים נוספים לגבי התמודדות עם שמנופוביה במקום העבודה:

הצטרפו אלינו לשיחה קצרה על דיבור שמן - השיח השלילי (לרוב על עצמי) על גודל וצורה. בשיחה נגענו בדיבור שמן כנורמה חברתית בין נערות, שגם עושה נזק וגם מדירה נערות שמנות; דיבור שמן באכילה, בשיח הפנימי שלנו; על ההשפעה של השיח של אחרות על עצמן עלינו ועל העברה בין-דורית של השיח המילולי ושל שפת הגוף.

קישורים נוספים:

בפרק זה אנחנו מדברות על הקושי בלספוג שמנופוביה בתוך המשפחה - הורים, אחים ואחיות, דודות טובות לב.

המשפחה הגרעינית היא המקום בו אנחנו גדלות כשעוד אין לנו הגנות, אלו האנשים שמשפיעים עלינו ואיתם אנחנו גדלים, המקום אליו אנחנו אמורות להיות מסוגלות לחזור כדי לקבל תמיכה וגב. ולפעמים אין שם תמיכה וגב, רק רצון שתהיי רזה. או לפעמים יש גם המון תמיכה וגב, וגם רצון עז שנרד במשקל. 

אנחנו מדברות על הצורך בגבולות והקושי לשים אותם ועל ההשפעה שיכולה להיות ללהתחיל לשים גבולות . 

שמיעה לא תמיד פשוטה, זה ממש בסדר לעצור, לנוח, ולחזור הלקשיב מאוחר יותר. 

הצטרפו אלינו לשיחה קצרה על בריונות שמנופובית - איך היא נראית, איפה חוות אותה ומהם הקשיים הספציפיים שהיא מביאה לחיינו.

בפרק הזה אנחנו שמחות במיוחד לארח את הרבה מינה ברומברג לכבוד חנוכה, חג שחוגג את השמן והשומן - ועל כן קשור קשר עז בתרבות הדיאטה העכשווית. נדבר עם מינה על הקשר בין הדת והאקטיביזם שלה, על ייסוד פרוייקט "פאט תורה" (שגם קשור לחנוכה!) על ההבדלים בין שמנופוביה ישראלית ואמריקאית, על הקשר בין שמנופוביה ואנטישמיות ועל הפתרון שנוכל למצוא ביהדות לשנאות גוף.

מכיריםות את זה שבארון יושבים כל מיני פריטים שהם כבר קצת קטנים ולא נוחים - אבל אולי יום אחד הם שוב יתאימו?

הצטרפו אלינו לשיחה קצרה על למה כל כך קשה לנו להיפרד מבגדים אהובים, ומה יכול לעזור לנו להתאים את הארון אלינו ולא להיפך.

בפרק אנחנו מפרקות את המונח אהבה עצמית לגורמים ולא נותנות לו הרבה מחמאות. אך על דאגה, בהמשך הפרק נדבר על איך כן אפשר לחשוב על אהבה עצמית באופן שתומך בנו.

נדבר על אהבה עצמית קפיטליסטית ואיך היא בעצם מדברת באותה שפה של שפת הרזון כמשהו שצריך לעבוד עליו. נמשיך אל אהבה עצמית ראדיקלית וההבדל בינה לבין אהבה עצמית קפיטליסטית. לאחר מכן נציע כלים שיכולים לעזור באהבה עצמית גם ברמה יום יומית וגם ברמת הזיהוי של המערך החברתי הדכאני. 

הערה:

בפרק נאמר שקל לזהות מקרים של אייבליזם ("מדרגות אינן רמפה"), לעומת שמנופוביה שהיא חמקמקה. חשוב לחדד שגם היום לא קל לזהות את כל האופנים בהם המרחב הוא זה שיוצר את המוגבלויות, וגם מה שהיום אנו כן מזהות ככזה, לא תמיד היה ככה. נעשתה עבודה אקטיבסטית ענפה כדי להנכיח את האופן בו המרחב יוצר את המוגבלות, עד כדי כך שהיום יש חובה של נגישות במרחבים ציבוריים, אולם לא תמיד היה כך.

אחת לכמה זמן יש סיפור חדש על סלבית שמנה שעשתה "מהפך" ועכשיו היא בתהליך להרזות אף רזה.

כשאנחנו רואות את זה כנשים שמנות עולה בנו אכזבה לעיתים אך תחושת בגידה.

בפרק נחלוק מחשבותינו לגבי איך להתייחס וסיפורים כאלו. האם יש מקום לביקורת? אכזבה? לתמוך בזכותה של כל אישה לעשות מה שטוב לה עם הגוף שלה? ומה המשמעות של דבר זה לייצוג של נשים שמנות?

ברוכות הבאות לפרק הראשון שלנו! הפעם נדבר קצת על איך התחיל מיזם "שמנות מדברות", על החשיבות של שפה, מי היא שמנה ואיך מזהות שמנופוביה במרחב.

ברוכיםות הבאיםות לפודקאסט החדש מבית היוצרות של שמנות מדברות. הצטרפו אלינו לשיחות שאנחנו פחות שומעות במרחב הכללי, על אספקטים שונים של החיים כשמנות בחברה שמנופובית, על הטוב, הרע וזה שלא תואם את אידיאל היופי.

יש לכן שאלות? רוצות לשלוח לנו חומרים והגיגים? שלחו לנו מייל ל- fatwomentalk@gmail.com