מדברים בשירה

הלל סטודנטית שנה שלישית לספרות, אח שלה אלעד הוא בחור סקרן בסה"כ. ביחד בכל פרק הם קוראים שיר ישראלי ומדברים עליו. לפעמים זה יוצא מעניין ואתם מוזמנים להצטרף
והפעם - התקרה עפה | נורית זרחי

הַיַּלְדָּה בְּבֵית הָאֶבֶן הִבִּיטָה לְמַעְלָה וְרָאֲתָה אֵיךְ הַתִּקְרָה מִתְרַחֶקֶת

כָּל יוֹם יוֹתֵר וְיוֹתֵר

זוֹ טָעוּת, אָמְרָה הָאֵם.

אֲבָל הַתִּקְרָה עָפָה.

לָמָּה בָּאתֶם? שָׁאֲלָה הַיַּלְדָּה אֶת הַשָּׁמַיִם שֶׁנִּכְנְסוּ פְּנִימָה

עִם שׁוּלֵיהֶם הַמְּנֻמָּרִים בְּנֶצַח.

זוּזִי מֵהָאוֹר, אָמְרוּ סוֹרְגֵי הַשָּׁמַיִם, בִּגְלָלֵךְ הִפַּלְנוּ עַיִן בְּבֶגֶד הַבְּדִידוּת,

וְהֵם דָּחֲפוּ אֶת הַיַּלְדָּה לְתוֹךְ פִּי הָאֵין.

אוּלַי רְאִיתֶם פֹּה תִּקְרָה? שָׁאֲלָה הַיַּלְדָּה אֶת הַסּוּסִים

שֶׁדָּהֲרוּ בִּנְחִירַיִם רְתוּחֵי קֶצֶף.

זוּזִי מֵהַשּׁוּרָה, אַתְּ עוֹצֶרֶת בַּעֲדֵנוּ לִפְרֹם אֶת הַמֶּרְחַקִּים,

וְהֵם דָּחֲפוּ אוֹתָהּ לְתוֹךְ פִּי הַגֶּשֶׁם, שָׁם עָמְדָה הַתִּקְרָה.

מָה אַתְּ עוֹשָׂה פֹּה? זוֹ הָיְתָה טָעוּת מִצִּדֵּךְ לָעוּף, אָמְרָה הַיַּלְדָּה.

הַמְּאֻזָּן הוּא הַעֲמָדַת פָּנִים, אָמְרָה הַתִּקְרָה.

טָעוּת מִצִּדֵּךְ לַחְשֹׁב שֶׁיֵּשׁ לָךְ פָּנִים, אָמְרָה הַיַּלְדָּה.

זוֹ גַּם טָעוּת שֶׁיַּלְדָּה תִּרְאֶה שֶׁהַתִּקְרָה עָפָה.

לְגַבֵּי מִי שֶׁשּׂוֹנֵא הַעֲמָדַת פָּנִים, אֲנִי לֹא יַלְדָּה, אָמְרָה הַיַּלְדָּה,

וְדָחֲפָה אֶת הַתִּקְרָה לְמַטָּה.

בַּבַּיִת אָמְרָה הָאֵם, תַּלְבִּישִׁי אֶת הַתִּקְרָה, סָרַגְתִּי לָהּ סְוֶדֶר.

טוֹעֶה מִי שֶׁחוֹשֵׁב, אָמְרָה הַיַּלְדָּה, שֶׁאֶפְשָׁר לְהַלְבִּישׁ אֶת פֶּצַע הַבְּדִידוּת.

הלל סטודנטית שנה שלישית לספרות, אח שלה אלעד הוא בחור סקרן בסה"כ. ביחד בכל פרק הם קוראים שיר ישראלי ומדברים עליו. לפעמים זה יוצא מעניין ואתם מוזמנים להצטרף
והפעם - כרונולוגיה של תשובה ידועה מראש | נעמה הנקין

מלכויות
וּנְתַנֶּה תֹּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם:
בְּעֶזְרַת הַגְּבָרִים מִתְעַטְּפִים אֲנָשִׁים בְּטָלִיתּוֹת
כְּמוֹ אוֹחֲזִים בְּעַרְפִלֵּי טֹהַר
הַחוֹצְצִים בֵּינָם לְבֵין פְּגָמֵי הָעולָם הַזֶּה.

וְלִי אֵין טָלִית
וְאֵין לִי מַה שֶּׁיַּחְצֹץ.
אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ פָּתוּחַ,
סִפְרֵי הַתּוֹרָה לְבוּשִׁים לָבָן.
הַקָּהַל מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ עֹל מַלְכוּת
שָׁמַיִם תְּכֻלִּים שֶׁבַּחוּץ קוֹרְאִים לִי
לִפְרֹשׂ זְרוֹעוֹתַי כְּלַפֵּי מַעְלָה

(וּבֵינִי לְבֵינוֹ אֲנִי שָׂחָה,
מִי אֵל כָּמוֹךָ מְחַבֵּק אוֹתִּי כָּכָה).

זיכרונות
כּסֵּא הָעֵץ הַחוֹרְקָנִי הַזֶּה
הוּא אוֹתוֹ הַכִּסֵּא מֵהַשָּׁנָה שֶעָבְרָה
וּמִזּוֹ שֶׁלְּפָנֶיהָ.
בֵּין סְדָקָיו חִלְחֲלוּ טִפְטוּפֵי תְּפִלּוֹת
שֶׁלֹּא זָכוּ לַעֲלוֹת מַעְלָה, לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב.

נִשְׁמָתִי שְׁהוּסַר הַגּוֹלֵל מֵעָלֶיהָ⁠
סוֹפֶגֶת אוֹתָן אֶל תוֹכָהּ,
וּמִיָּד מִצְטַמֶּקֶת מֵרֵיחַ פְּחָדִים נוֹשָׁנִים
הָעוֹטְפִים אוֹתִי דִּין וְרַחֲמִים וְדִין.
וְעֶצֶב קַל וְעָדִין.

שופרות
לֹא בְּהַרְכָּנַת רֹאש וְלֹא בִּכְפִיפַת גוּף.
גֵּוִי זָקוּף וּמָתוּחַ שֶׁלֹּא לְהַחֲמִיץ
אֶת הָרֶגַע הַהוּא כְּשֶׁהַשְּׁבָרִים נֶאֱסָפִים לִכְדֵי תְּקִיעָה גְּדוֹלָה וּשְׁלֵמָה.
וַיְּהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד,
וּבְיָד קַלָּה אֲנִי מְסִיטָה אֶת מָלְמָלַת הַמְּחִצָּה שֶׁבֵּין חַדְרֵי לִבִּי,
שָׁם אַתָּה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל בְּפִנַָּתְךָ וַאֲנִי בְּפִנַּתִי,
וְאֵין קִרְבָה גְּדוֹלָה אֵלָיו מִזּוֹ שֶׁבְּקִרְבָתְךָ.
וְהָרֶגַע נֶאֱסַף וְהִנֵּה כְּבָר מוּסָף.
אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ.

מתוך 'פשוט אל העולם'

והפעם - שכחנו בלילה | שי דותן

שָׁכַחְנוּ בַּלַּיְלָה לִסְגֹּר אֶת הַחַלּוֹן.

הָעִיר פָּרְצָה אֵלֵינוּ פְּנִימָה.

מְכוֹנִיּוֹת חָצוּ אֶת הַסָּלוֹן בִּמְהִירוּת מֻפְרֶזֶת.

נְעָרִים הִשְׁתַּקְּעוּ בַּכֻּרְסָאוֹת, שָׁלְפוּ

סַכִּינִים לוֹהֲבוֹת וְהִדְלִיקוּ טֶלֶוִיזְיָה.

מִישֶׁהוּ רִסֵּס בַּשֵּׁרוּתִים סִיסְמָאוֹת

נֶגֶד הַהִתְנַתְּקוּת, מָוֶת לְרֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה.

בַּמִּטְבָּח, שְׁנֵי שׁוֹטְרִים סָטְרוּ לַעֲרָבִי מִשּׁוֹעַפַאת

וְזָרְקוּ אוֹתוֹ לַנַּיֶּדֶת. אַתְּ שָׁקַעְתְּ

בְּשֵׁנָה עֲמֻקָּה. אֲנִי כָּל הַלַּיְלָה

חִפַּשְׂתִּי מִקְלָט בְּגוּפֵךְ.

ירושלים, תשס"ו

מתוך הספר "אחר כך אני מוחק", שי דותן, הוצאת עם עובד 2009